כעלה נידף ברוח,

בין גריזים ובין עיבל,

מחפש חלון פתוח,

בין עשרות דלתות סגורות.

תר אחר מקום לנוח,

ולחלום על ההיכל,

בו לא תישאני רוח,

בתירוץ של התחלות.

כעלה סתיו של שלכת,

הנושר מעץ עליון,

מחפש מקום ללכת,

במערבולת של זהב.

כדי לשבור את המסכת,

כדי ליפול בנסיון,

ולצפות על השלכת,

בחיוך גאה של אב.