הברוש אומר ללהבה

כאשר אני רואה

כמה אתה מרקד

כמה לובש העזה

משהו בגזעי נשבר.

איך אפשר לחיות את החיים

הנפלאים האלה

בלי שמץ של שלווה,

בלי שמץ רוחניות,

בלי שמץ של עומק,

בלי שמץ אמיתיות

בטירוף חדשני, בשקר זוהר.

לו יכולתי הייתי מכה בענפיי

את הבהמיות

שבהנאות התאווה

ואת הפתיחות הארורה שלך

לכל קרן אור,לכל שבריר חושך, חורף וקיץ.

הלהבה שפעם צעקה- שותקת.

היא יודעת שבברוש יש טירוף שהוליד את טירופה

היא יודעת שיש בו חירות ששברה את שלוותה

שיש בה עומק שנסתר מדמיונו

שיש בין עלעליו רוח המנסה לכבות את אורה.

שיש בו שקר שדרס את אמיתותה.

אך הברוש לא הבין.

הברוש לא רצה להאמין.

גזעו של העץ- חנק את גזעה

והלהבה שצעקה- הושתקה.