"ויאמר ה' אל קין אֵי הבל אחיך, ויאמר לא ידעתי השֹמר אחי אנֹכי"

נער ונערה, כמעט תאומים

כמעט אוהבים, כמעט שונאים

יד ביד לכתה א' נכנסים

שלובי זרועות, חוששים, מהססים

אח ואחות, חברים טובים

לפעמים צוחקים, לפעמים רבים

עוד הינם חולמים על אגדות ופיות

עוד הינם מפחדים משדים ורוחות

אח ואחות, כל כך מתוקים

כל כך קרובים, כל כך רחוקים

אולצו להתבגר בעל כורחם

להתמודד עם חייהם עד איבוד כוחם

אח ואחות, כואבים בנפרד

ההיא בוכיה, ההוא כה נפחד

אח ואחות, מתמודדים לחוד,

ההיא בכתיבה, ההוא באלימות

אח ואחות, תמיד בצלו

"למרות הכל, הוא כן ואת לא"

"אבל למה, אמא? למה, אבא?"

הקנאה גועשה בה כֵּלַבָּה

אח ואחות בחדר לבדם

שונאים כמו שלא היו מעודם

חסרת אונים ניצבת מולו

על דבר מטופש נרגז הוא כולו

אח ואחות, זוג עקשנים

ברגע אחד חייהם משתנים

מתחיל להכות ללא שום מטרה

פטיש, בהלה, צלצול למשטרה

נער ונערה, עולמם נחרב

"לא מכיר בך יותר", אומר ונחרד

"מחפשת תשומת לב", אומרת האם

"מזמן כבר וויתרתי", עונה לה בלב

נער ונערה, שם דרכם נפרדו

לרגע נדמה שאת חייהם הם איבדו

מוכה ועזובה נותרה היא,

שולט ואלים נהיה הוא,

מבינים כאב מהו

נערה מיוסרת, לבה נעקר

"ארור אתה, אח יקר"

סכין בידה, "עכשיו תורי,

אולי במותך יגיע אושרי..."

"ויאמר מה עשית, קול דמי אחיך צֹעקים אלי מן האדמה"