והשבועות חולפים
כמו מנצחים אותנו כול פעם
מחדש
ונמשיך לנוע
על אותה מדרכה
באותו רחוב ישן
אולי נבקש שיהיה חשוך
שירד כאן גשם
לפני, שנצטרך לעזוב
את אומרת
אל תדמיין דבר
זה פה וזה עכשיו
אנחנו לא צריכים לנסוע רחוק
כדי לדעת, מתי לחזור
ויש סרטים בטלוויזיה
חלמנו שאנחנו פעם אחת בחיים
גיבורים
ומה שנשאר מאיתנו, זה רק עוד
סיפור אחד לכתוב
תביטי, אני אומר
בחלונות הראווה נגמרה העונה
הם מכרו כבר את מה שהיום ישן
ושנינו פוסעים
ילדים רצים מולנו
יום אחד הם ייעברו אותנו
ואנחנו נבקש לחזור לאחור
מבין העצים, נדידת הציפורים
לאן הם יכולים להגיע?
ואנחנו צועדים לאט
על המדרכה
מבקשים לא ליפול
אל תוך אותן הבטחות, תמונות במסגרת,
מילים יפות שאחריהן הכול נהיה עצוב
ואת מביטה בי
אולי הייתי חלק מהנוף
ואת חולפת מול עיניי
מבקשת שלא אדמיין דבר
אנחנו פה ואנחנו עכשיו
שנחזור הביתה, שוב נוכל לבחור
אם להדליק טלוויזיה או להביט החוצה אל הרחוב
והשבועות הם חולפים במהרה
שכחנו איפה זה התחיל
לאן הגענו עכשיו
הכלבים משחקים עם עצמם
הם לא יודעים דבר על אכזבות, ושתיקות ארוכות
אנחנו צועדים ברחוב, על אותה מדרכה
העיר נרדמת מתוך היום
ורק את שואלת, כמה עוד נותר לנו לקיים
וכמה הבטחות נשארו לנו ברשימה
אני מחייך אלייך
אולי הלילה, לא נצטרך ללכת לישון במהרה
נביט איך עוד יום מתוך השבועות, חלף
ורק אנחנו עדיין מפסידים
תגובות