אנחנו מגיעים אל הגבול
איפה שכול המלונות
עומדים בשורה
מחכים לקרוס
לא יכולנו
לראות את העיר אחרת
פעם, מזמן
היה שם מקום
שיכולנו לישון בלי להרגיש
את השעות חולפות
אבל הם בנו כאן עיר אחרת
ואנחנו זרים
ואת יפה כול כך פתאום
אני התעצלתי להתחיל
ואת הבטת בספרים שעל השידה
שם בעיר שליד הגבול
רצינו שתתחיל מלחמה
שתשנה את הכל
ואנחנו נישאר בצד
אולי נעזור למי שירגיש חלש
בתמונות ישנות
ראינו את האנשים הולכים עם כובע וחליפות
רצינו כול כך, להרגיש ישנים
אחרי ששנות התשעים לקחו מאיתנו את המחשבות
הם לקחו מאיתנו עכשיו את הבדידות
באמצע הלילה, אני אומר לך בואי נעזוב
וניקח איתנו, את החלומות
הם בוודאי יצחקו
בעיר ליד הגבול
איפה שכול הכבישים קצרים
ובכול פינה יש אנדרטה לחיים טובים
לא יכולנו להשתלב בפנים המגוהצות
את היית יפה עם המעיל השחור
אני הייתי מבולגן, עם השיער הפרוע והחולצה בחוץ
ושכול המילים הפכו חסרות משמעות
אנחנו ניצלנו את הזמן הזה
להתפרק מכול הכאבים
בעיר ליד הגבול
איפה שהסירות מגיחות לשנייה
ואז נעלמות ברקע
בעיתונים כתוב, שהסוף מתקרב ורק אנחנו עדיין בדרך
מביטים במראה, עכשיו נזרקים לאחור
המראה שלנו, מחזיר אותנו לגיל הטיפשות הגדולה
הזמן הזה, שנודדים ברחובות עד שמוציאים מישהו
שאומר לנו שהכול יהיה בסדר, ושהוא אוהב אותנו
רציתי להישאר איתך שנים
הבטחות שלא שומעים בסרטים
את יפה, כדי שארגיש את עצמי אמיתי
ואז אנחנו מתעוררים בעיר ליד הגבול
מקשיבים לשקט, ואז מבקשים תפילה
עכשיו המלחמה נגמרה, עכשיו גם אנחנו משלימים
יורדים להביט בגבול, והעיר מתכווצת
מבושה או חוסר כוונה להיות משהו אחר
יותר טוב
