חושב:
מלאות.
תופסת. משתלטת. על כל חלקה טובה של בדידות. עצמאות שניתֵקת, מתרחקת במהירות בזק. ברק. שפגע והבריק את מעט הרגעים שעשו ל "לבד" מראה ממורק.
אל תתפסי אותי במילה אלא
במשפטיי הסתומים
היוצאים
ללא בקרה.
זה נורא. להיות מאהב נאמן.
אומרת:
אל תפנה את הגב, תסתובב. זה כואב, להירדם כל כך מחושב. ועכשיו, הבדידות חוגגת, אליך נצמדת, לכן
חבק אותה למחר
ולא אותי
עצמאותי, בעינה נשארת.
קריין:
וביום המחר שתי ידיים אחזו. ניצוצות שניתזו-הפעם- לא יתוקנו.
תגובות