סיוט

שלשום, בדרכי הביתה, נגלה לעיניי מחזה נורא. שעות רבות עברו מאז, אך אני אינני מפסיק לחשוב על מה שראו עיניי. בחלומי חוזר אליי אותו המראה ואני מתעורר שטוף זיעה קרה. הוא מלווה אותי בקומי, בלכתי ובשבתי.

רון, חברי הטוב, מציע לי לנסות לשכוח. "נסה להתרכז בדברים אחרים. נסה לחשוב פחות". אך החיזיון אינו מרפה ממני. נדבק למחשבותיי, להרהוריי, לנישמתי.  רודף אותי ואיננו מוותר.

אני קם בבוקר ונזכר. הולך לעבודה ולא שוכח. צופה בטלוויזיה, שומע מוזיקה, יוצא לריצה. אך כל דבר אותו אני עושה מחזיר לתודעתי את מה שראו עיניי.

כל סימן שנקרה בדרכי משיב אותי אחורה אל אותו היום. חרף מאמציי אינני מצליח להתקדם מעבר לאותו הזמן. אני שבוי באותה השעה, באותו המקום. לא ממשיך הלאה. לא מסוגל להמשיך הלאה.

שלשום, בדרכי הביתה, נגלה לעיניי מחזה נורא. ראיתי אותה - את נעמה, מנשקת גבר זר.