בס"ד
מי יאמר היכן הדרכים מצטלבות ?
ומה מרגיש הלב בזמן השינה העמוקה ?
מי יגלה רזים נצרכים כשהנשמה מרגישה קצת אבודה ?
והאם העננים זזים לשמע בכי של עולל ואם ?
כשהאור עולה והשביל נראה יותר ברור,
אנחנו עדיין תועים באפלת דור אובד,
והשמש מסתירה הוויה שלמה,
מה שלנו נראה כבדיעבד הוא בעצם מלכתחילה.
גם לאור צריך להתרגל, לטוב
לאהבה ולמציאות יותר טובה.
ימשך חוט החסד וסוף כל סוף
נוכל לבכות לא מעצב, אלא משמחה.
תגובות