בין כישלון לכישלון
בין תחושת החמצה אחת
לזו שתכף תבוא
עומד ומביט במים
המגיעים אל החוף
לאן היינו צריכים ללכת?
איפה אנחנו עכשיו?
אני לוקח אבן אחת
זורק אל המים
כמה המצאנו מתוך עצמנו?
בין כאב אחד
לשקר שאי אפשר לוותר עליו
אני פושט את הבגדים
ונשאר ערום מכול רגש
כול כך רציתי
להיות חזק
אבל בסוף תמיד אני נכנע
מול מבטיי אנשים, מול חלומות גדולים
גם אני לומד, את הקצב של המילים
רושם בנייר
מה שלי, מה כבר לעולם לא אדע
מול המים, בשיחות קצרות
אני ממלא את החסר
בכישלון אחד לשני
מעצב לחיוך מר
אני לומד את המבטים, מגלה את השביל מחדש
ואני זוכר
איך זרקנו הכול לאוויר
ונעלמנו
כול כך פחדנו שזה נכון, עד שלא ידענו
במה מדובר
מכישלון אחד לזה שיבוא
מהחמצה שספרנו
לזאת שעוד תילמד
ואני רוצה ללמוד כמו כולם
את המבט הנכון, את האהבה הגדולה
זאת שמגנה עלינו, מפני כול הרע
ולאט, אני לומד את עצמי
כול צעד, כול פרט בעיניים
אחר כך יוצא אל המים
מתערבבים הצבעים
היו לנו דקות יפות
אני ממסגר אותם במשפטים וסוגר בנקודות
ומביט אל החוף
שם רציתי להיות, שם ביקשתי
עוד רגע אחד, של נחמה
מכישלון אחד להתרסקות אחרת
כמה נשאר מאיתנו
אחרי שאנו, מקלפים את הגוף
ואני לומד לאט את הפרטים
מוותר בלי תכלית, על מסע
שאולי תחילתו בסופו
מכישלון אחד לשני
גם אני, מבקש את הזמן
תגובות