*.
בינות אצבעותיי חש החסר
ממשי הוא בידי
המתקשות לנוכח המעדר בהן אוחזות.
משקע, מיישר, מאזן רגבי האדמה
לבל יצוץ אותו אשר יפרוץ מעבר לניצוץ.
ניצוד בעיני , חוזר למקום העתר
לכי תש כוחי גם ימלא מרר.
הזמן עובר הוא ומיטיב עִמי
לכבישה נוספת אין נצרך אני
אשל בשל אל מול יוצרי
וכיסופִי יתגלה אך אל מולו – אל מולי.
כל שלחין שהשפיעה עלי רעייתי מזרימים מגבוה,
עורקים המובילים רצוא ושוב מן הלב ובחזרה,
עת מזככת עלי דעתי שעה שהיא לנגדי
נזכר אני בעתיקא קדישא ובזעיר אנפין.
תגובות