דוהרת, דוהרת בעקבות הכאב
שוב עורגת למעלה, שואפת-
ההרהור השקט שוב ללב מתגנב
זקיקים קטנטנים שוב גורסת.
בין תקרה לרצפה מתמעכת, שוקעת-
היד עוד מושטת, כאד במצולה
זעקה חלושה את התהום עוד קורעת
מהדהדת, שוקעת, צוללת כולה...
לא ישמע אותי איש, לא יבין, לא ידע-
איך אבדה התקווה ושממה העדה.
תגובות