בית א': אחרי הפיגוע האחרון בת"א, כשהכול בער כמו לפיד ביום הזכרון. עמדת בודדה וכל גופך נטף דם ומשהו בתוך ליבי הלם. שוטרים וחובשים רצו לכל עבר ואת כבר עם רגל וחצי בקבר. לחשת חרישית: הצילו אני מתה, אף אחד לא שמע אותך, ולפתע קרסת והתמוטטת, קרסת והתמוטטת. פזמון: דם, אש ותמרות עשן זה כל מה שנשאר לנו כאן. אי אפשר להצליח וגם קשה להבטיח. אך מה נאמר ומה נספר, בארץ הזאת מוכרחים להישאר, מוכרחים להישאר. בית ב': עוברת שנה אפילו שנתיים, כאן במדינה נעלמו גם המים. לא הספקת לראות את הארץ בוערת, וירושלים הפכה לעיר מכוערת. הלב שלי התחיל לדמם, ועליי, אף אחד לא חשב לרחם. הקבר שלך מלא בפרחים כאלה שרק קורסים ומתמוטטים, קורסים ומתמוטטים. פזמון. בית ג': הכול פה נגמר, הכול פה נדם, אפילו הקבר שלך נעלם. הכול פה חרב, הכול פה מסריח, אולי יגמר לכשיבוא המשיח. כנראה שגם הוא כבר התייאש, מכל העשן, הדם והאש. בסופו של דבר איעלם גם אני, והעתיד כנראה לא יהיה פרחוני. מבקש קצת עזרה, מנסה לאותת, אך פתאום גם אני קורס ומתמוטט, קורס ומתמוטט.