מתוך ליבי הפצוע שותת הדם
ידעתי שאותך לא אראה עוד לעולם
יום אחד התעוררתי ופתאום דממה
ומן חלל מפחיד נפער בנשמה
הצחוק המוכר והחיוך המקסים
נלעמו וריסקו אותי לרסיסים
הדמעה הפכה בעין לדיירת קבועה
והכאב מחלחל בנפשי הפצועה
התריסים מוגפים,היום הפך ליל
דקירות בגוף כמו גדר תיל
התאבון נעלם והשיר נדם
מנגינות שבלב לא ישובו לעולם
מצית עוד סיגריה ושוקע בעשן
ונזכר בסיפור אהבה ישן
והראש נודד לאותם רגעים
והלב נקרע מרוב געגועים
מי יודע אם תשוב אותה התחושה
ושוב מכה בי המציאות הקשה
תגובות