סיפורנו מתחיל לפני 4000 שנה בערך בארץ מצריים כשעוד בני היו גרים שם..

בתוך בני ישראל באחד הכפרים היו גרים זוג נחמד למדי-שמם בישראל: יאיר ואילה.

אהבתם הייתה כה חזקה שמספרים שפעם מרוב געגועים ירד הגשם במצריים באמצע הקיץ כשאילה נסעה עם משפחתה לטיול עם העולים החדשים מאיטליה לבלות קצת בקהיר (היה אז גל עלייה מאיטליה למצרים)

יאיר לכשעצמו נהנה קלות מהפעילויות שהיו בכפר אבל כל כך התגעגע..

ערב אחד הגיע לו ערב שבת  וככל ערבי השבתות נפגשו שניהם בפעולת ערב השבת (מה שמוכיח שבנע הייתה תנועת הנוער הראשונה)..

ובדיוק אז- נגמרה הפעולה

יצאו שניהם החוצה והתבאסו יחדיו כשלפתע החלה אילה במשחק קלאס סוער עם חברתה, יאיר עמד בדד והתבאס עוד יותר מהדקות המעטות אך היקרות שנגזלו משהותו הקצרה ממילא עם אהובתו.

בתום המשחק (שנגמר לאחר 2 דקות ו25 שניות למי שממש רוצה לדעת) ירדו שניהם בליווי מספר ידידים למקום המפגש המרכזי של כלל החבר´ה בכפר

שם מתרכזים כל החבר´ה בכפר בלי שום הבדלי דת,שפה וצורת לבוש..

הלכו שניהם לומר שלום לחבריהם, אילה צריך לציין (ונסטה למס´ שניות מהסיפור המקורי) למדה לדבר איטלקית מהסתובבות בחברת העולות האיטלקיות-מה שהקל על חברותיה העולות לרכל איתה על יאיר ללא מעצורים, לשמחתו של יאיר-הוא אינו היה דביל מושלם ולאט לאט למד אף הוא מספר מילות מפתח, מה שהקל עליו להיות מדי פעם שותף בשיחה גם אם לא הבין הכל..

(ונחזור לסיפורנו המקורי: ) אילה הלכה לה לשוחח מעט עם חברותיה ובלי לשים לב השאירה את יאיר נבוך ובודד..

יאיר-שלצערו היה רגיל למקרים מסוג זה- ניסה לחפש לעצמו משהו לעשות ולכן הלך לשוחח עם כמה מידידיו (בניהם יהונתן שעליו נרחיב בהמשך).

לפתע-קלט יאיר בזווית עינו את אילה מחלקת ´כיפים´ ו/או חיבוקים לבני העולים (יענו אלה מסוג זכר)

מעשה שלכשעצמו לא הפריע ליאיר שלא דגל במיוחד בשמירת נגיעה אבל המקרה הספציפי הנל הפריע לו מאד כי אילה במקרה הייתה חברה שלו ומה לעשות-זה חימם אותו..

נגמר לו סיבוב השלומים (הרבה שלום..) ואילה נפנתה סופסוף ליאיר כדי שילווה אותה לביתה שהרי עשר וחצי קרב ובא ואם תאחר אז לא יורשה לה לצאת בימים הקרובים, יאיר שאיכשהו עוד היה רגוע אמר ´סבבה´ והם ופנו להם ללכת.

יאיר שחשב לעצמו שלפחות את הדרך הבייתה יוכל ללכת לבד עם אילה חייך קלות והם החלו ללכת לכיוון ביתה של אילה, חלומו הכניראה וורוד מדי של יאיר נגוז בשניה בערך כאשר אחת החברות היותר טובות של אילה מאיטליה הצטרפה כדי לארח לאילה לחברה בבית והם עלו לביתה שם אילה..

כאשר הגיעו אמר יאיר שלום קריר והלך לדרכו..

לפתע פתאום בדרך לכיכר (מסתבר שזו הייתה דרכו של יאיר) חטף יאיר קריזה עצבנית והחל להכות כל מה שעמד בדרכו והיה רכוש ציבורי : עמודי חשמל,תמרורים, פחי זבל ועוד..    

ואז הוא אמר לעצמו שהוא חייב להוציא את עצביו הבלתי מובנים (עלק בלתי מובנים אמר לו קול קטן בתוכו)

אז הוא הלך לשחק מיני גולף עם חבריו הצדיקים שם,הוציא יאיר את עצביו פחות או יותר..

חברו הטוב של יאיר-יהונתן, שם לב שרוח חברו אינה כתמול שלשום (הגיוני שכולם שמו לב לזה בהתחשב בעובדה שיאיר שבר מחבט על אחת הגדרות מרוב עצבים באחת ההחטאות)

ולקח אותו לשיחה בסיום המשחק, שם יאיר שפך את ליבו בפניו..

שוחחו שניהם ויאיר שמח על שיש לו את יהונתן כי כבר היה מכיר מקרים מהסוג ועבר את זה..

הלכו שניהם לסניף ושם דיברו (פה מתחיל קטע עם ציטוטים אז לעקוב היטב)

אמר יאיר שכבד עליו הנושא ושבכלל לא נעים לו להגיד לה שזה מפריע לו כי בסופו של דבר היא לא שייכת לו והיא בטח תחשוב שהוא סתם בכיין ושהוא מתלונן על כל דבר..

אבל יהונתן אמר לו שזה אמור להיות ככה שאם אתה אוהב מישהו והוא אותך והוא מייבש אותך אז להרגיש על הפנים זה לגיטימי לחלוטין

אבל איך אני אגיד לה את זה-שזה מפריע לי?!?!?! שאל יאיר

יש שני פיתרונות אמר יהונתן, אחד-´תזרום´ עם זה ולא תגיד לה כלום-אבל זה חבל כי אחרי כמה זמן זה יצא ויהיה חבל..

השני הוא-שפשוט תגיד לה וזהו!!

אבל אני לא מסוגל!! אמר יאיר כי הרי בכל זאת היא אינה שייכת לי ונאי לא רוצה להעיק לה

אבל אתה חייב להגיד לה אם אתה לא רוצה שיהיה לזה סוף עצוב-ואתה בטח לא רוצה סוף כזה הא? שאל יהונתן בקול סמכותי להפליא

ברור שלא!! אמר יאיר הרי אוהב אותה אני בכל מאודי ולבבי

נו-אז תגיד לה את מה שמפריע לך...

אחחחחחחחחח נאנח יהונתן ושמץ של געגועים מהול בכאב בקולו

בגלל הדברים האלה אני שמח שאין לי אהבה

(..יאיר התלבט אם לומר משהו אבל העדיף לא להעיר דבר)

הפיתרון היחיד הוא להגיד לה מה שאתה חושב ולקוות שהיא תבין אותך-ועדיף בצורה משעשעת שלא יהיה כבר מדי...

אחלה רעיון אמר יאיר יוווווווו!! אני אכתוב לה את זה בצורת סיפור!! ככה זה יהיה הכי טוב!!!

יאללה אמר יהונתן בוא נלך הבייתה- מתחיל להיות לי קר  

מוקדש לנונה ולג´וזף