הפרח שבגן, לא ידע את העולם, הכיר רק את הסביבה, שבה פרח גם בשנה שעברה. הוא לא הבין מה רע ומה טוב, לא הבדיל בין זר לקרוב. השנה היא לא שנה רגילה, הפעם הוא לא ינבול, גם כשתחלוף העונה. כי לא הבין מה יעדו, ולא ידע אם הגשימו... נשאר לו לבדו, כי פרחי הגן כבר נבלו מזמן. שרד לו את החורף הקשה, רק בשביל למצוא מענה, לכל שאלותיו שיש לו על חייו... ניסה להבין מה יהיה עכשיו, ומה יהיה עוד שנה, שיפרחו חבריו, ומה יענה כשישאלו, מה יגיד כשירצו, להשאר גם הם ויחפשו, והוא ידע שלא ימצאו. הפרח המשיך לא לינבול, הרגיש כה קרוב, למצוא את הפתרון, וכשמצא, כשהבין! לא הספיק אותו להעביר... רצה את חבריו לשתף, שיבינו גם הם שכן יש מה לחפש... אך לא הספיק לשתפם, הוא נירמס ע"י האדם, ואיתו כל העולם. כי את המסע שהוא עשה, את מה שהוא גילה, לא יבין אף אחד, ויעבור עוד הרבה זמן, אם בכלל, שמשהו ינסה להבין את הענין.