אני הילדה הכי שונה בבית הספר, בעצם אני הילדה היחידה בבית הספר שיש לה כנפיים. זה קשה להסתיר דבר כזה, הם מבצבצות החוצה מתחת לבגדים. יש לי מעיל שחור וגדול שאני לובשת גם בקיץ כדי להסתיר את הכנפיים. אין לי חברים, כי מי ירצה להסתובב עם ילדה שיש לה כנפיים?.. כשאני מספרת לאמא היא אומרת: "מה את מסתירה אותם? מה, גנבת אותם?!" אף אחד חוץ מאמא ואבא לא יודע שיש לי כנפיים, גם לאבא שלי יש כנפיים, אבל הוא לא צריך להסתיר אותם, כי הוא עובד במקום שלכולם יש כנפיים... לכל הבנות בכתה שלי יש חברים, לי אין כי יש לי כנפיים, שאלתי את אמא והיא אמרה: "לכל סיר יש מכסה". "גם לאבא יש כנפיים ולמרות זאת אנחנו נשואים". האנשים האחרים עם הכנפיים באים פעם בשנה, אבא שלי היה עובד איתם פעם עד שהוא פגש את אמא והחליט להשאר איתה. כשהאנשים האחרים עם הכנפיים מגיעים לעיר הם בדרך כלל מבלים בפאב שליד הנמל, נשארים שם ללילה ומשאירים אחריהם נשים צעירות שבורות לב. לנשים האלו אחרי כמה זמן נולדים ילדים עם כנפיים, הן מחליטות שלא לגדל אותם, כי הם שונים, יש להם כנפיים. הן שמות אותם בבית יתומים. בשכונה שלנו יש בית יתומים מיוחד יש בו רק ילדים עם כנפיים, כשהילדים גדלים ועוזבים את בית היתומים אף אחד לא רואה אותם בעיר יותר. בית היתומים עומד להסגר וכל הילדים עם הכנפיים עוזבים לתמיד, אני החלטתי לעזוב איתם. עכשיו בפעם הראשונה אני חוספת את הכנפיים שלי ועפה, אני וכל ששאר הילדים עם הכנפיים מבית היתומים. אני משאירה מאחורי את הבית, אמא ואבא ועפה למקום שבו לכולם יש כנפיים...