בערך כל יום, בערך באותה שעה אני מוצאת את עצמי כועסת אחרי כמה חלומות שחלמתי במהלך היום אני נשארת תלושה, תלושה מהחלום כשהמציאות לא חלק ממנו, וקצת עצוב לאמר שהמציאות היא גם לא חלק ממני. בערך בשעה הזו, כשהאמת יורדת עלי מסתיים לו החלום, נגמר היום ואני יושבת מול ההזיה ותוהה איפה טעיתי, מדוע החלום שחלמתי היום הפך עורו קיוויתי היום, לפחות היום שהחלום בהקיץ שלי, יהפוך למציאות אבל בשעה הזו, שעת ניפוץ האשליות אני משכילה להבין שזה נגמר אולי אף פעם לא קרה ושהכל, בערך הכל, היה רק חלום יצר דמיוני הפרוע, יצר תקוותי הכמוסות סתם חלום בהקיץ..