נולד לי ילד.. שמחתי, סוג של אושר פנימי.. ילד שקט, בלונדיני..קטן כשראיתי אותו בפעם הראשונה.. כבר אז ידעתי.. אבל, החלטתי להמשיך את החיים.. נלמד להסתדר. כשהוא גדל- כבר כולם ידעו.. הרבה התלחששו סביבו.. הם חשבו שהוא לא מבין, שהוא לא שומע ואני שתקתי... רק הבטתי בו וחייכתי.. אף פעם לא חשבתי לוותר עליו למרות שהוא לא מדבר- אני תמיד הבנתי אותו.. כי גם אני לא.. זה לא יגמר אם לא תספר אישה מוכה.