הרצפה הייתה צהובה כמו שהייתה תמיד, אני יותר, תמיד לקחתי את זה כמובן מאליו שתהיה צהובה, למרות שאם מכורח הנסיבות הייתה הופכת לבנה לא הייתי שם לכך לב. אני בטוח שאם היא הייתה כחולה הייתי מתעניין אבל לעת עתה הייתה צהובה ולא התעמקתי בדבר... הסתכלתי ברצפה ועלו לי כול המחשבות המוזרות האלו שניסיתי להתחמק,להתחמק מהכול אני תמיד עושה את זה אני בורח למחשבות קטנות, לא מזיקות כדי לא להתאמת אם עצמי, באותו יום הייתי צריך להתאמת אם עצמי הייתי צריך, חייב את זה לעצמי... אחרי שנתיים של בריחה הייתי חייב את זה לעצמי. בואי נגיד שאז לא הייתי בורח, שאז הייתי עומד שם אם קשר של רגשות ולא בורח ממך, מה נראה לך היה קורה? היית אומרת לי מה את מרגישה- לא נראה לי... היית אומרת לי שאת אוהבת אותי, היית גם בורחת. כולם בורחים בסוף אין לנו שליטה על זה הרבה יותר קל לחשוב אך היינו מרגישים אם הרצפה הייתה כחולה.