זה נדמה לפעמים שאפסו סיכויים אך עדיין ממשיך לקוות כי ליבי מאמין שכתבתי שירים שהיו יכולים לשנות. אך למרות שהרגשתי קרוב לפעמים כנראה שעדיין זר ואולי בגלל שכתבתי דברים שהייתי חייב לאומר? אך כיצד? כשאת משירה בי מבט שם רק חלק קטן מהכלל וליבי נמצא – כשני מטר בצד ובערך מטר מעל. כשיחלוף מבט – אשאר לבד אז אני לשירים חוזר בליבי – רק את, תקוותי – אחת: שאגרום למילים לדבר.