בשבת חגגו את יום הולדתה השמונים של סולטנה. הגיעו שלושת בניה , שתי הכלות ועשרת הנכדים והנכדות. הביאו אתם עוגת קצפת עם נר אחד במרכזו, סגולה לשנה הבאה, וכל מיני לחמניות וסלטים ונקניקים וגם מספר בקבוקי שתייה קלה. שני הבנים הצעירים היו שותפים בחנות למכירת מוצרי חשמל וראו חיל במעשיהם. הבן הבכור, משוש-ליבה והטעם לחייה היה פנסיונר שהשתחרר מצה"ל, גרוש לאחר שנת נישואין אחת, שנשאר לבד וגידל את בתו. סולטנה התאלמנה מבעלה לפני עשרים שנה. הוא היה אדם עליז ומרוצה מחייו עד שנתקף בגידול אלים שטרף אותו במהירות שיא של חודשיים בהיותו בן שישים שנים. היא נזכרת בו ונאנחת ברחמים על עצמה. מזה שנתיים רגליה מסרבות לשאת אותה. את משקלה הרב היא מעמיסה בכל בוקר בכוחות נפש רבים על כסא גלגלים שהובא מיד-שרה, ומסתובבת בעזרתו ברחבי דירתה הקטנה. ידיה עדיין נשמעות לה, ומוחה צלול ובהיר. מבלה היא את ימיה בסידור דירתה, בבישול מעולה, לה ולבנה הגרוש שמגיע לבקרה מידי יום בשעה קבועה, ובעיסוק המעניין מכל, המספק אותה יותר מהטלוויזיה בפינת החדר: לצפות באנשים ובנשים העוברים ליד חלונה הצופה אל הרחוב הראשי. בנה האהוב סידר עבורה במיוחד חלון צרפתי נמוך, תלה אדנית פורחת של גרניום אדום בתופסן מתכת שנצמד אל הסורג שבחלון, והיא יכלה לשבת בנוחות, שתי פסיעות מכל פינה בבית, וליהנות מתחביבה החדש.
הטלפון הראשון המצלצל בעליזות בבוקר בדירה הקטנה, המאווררת, הנקיה והמסודרת הוא מהבן הבכור היקר, השואל לשלומה, כיצד ישנה בלילה וכן מה ברצונה להזמין היום מחנות הירקות, האטליז והמכולת. ומידי בוקר היא שואלת אותו האם ירצה שהיא תבשל היום משהו “ספציאליטה” כדבריה. בהתחלה הוא מהסס קמעא ואחר עונה בדייקנות רבה למה הוא מתאווה.
ביום ראשון רצה מרק עצמות עשיר בירקות עם שעועית לבנה קטנה דווקא. ושהרוטב יהיה אדום וסמיך. כן, וזה הולך יופי עם סלט כרוב חמוץ בתיבול גרגרי קימל טחונים. הארוחה היתה לעילא ולעילא. ביום שני הזמין ממולאים: כרוב, פלפל, קישואים קטנים ולפתות זעירות. שהמילוי יהיה עשוי מאורז והרבה בשר! וקיבל ממולאים בדיוק כמו שקיבל הסולטן הטורקי בזמנו.
ביום שלישי בא לו לאכול פשטידת בשר עם חצילים, ואמנם הכינה סולטנה פשטידת בצק עלים עשוי בבית, והמילוי חציל קלוי על הכיריים מעורבב בבשר טרי טחון בבית אף הוא. הסלט הפותח היה עשוי פלפלים אדומים ובשרניים צרובים על אש הכיריים, חתוכים לרצועות ומתובלים בשמן, חומץ, שום ומלח. כך עברו על שניהם ימים מאושרים, כשהם עסוקים בתכנון ארוחות מהמטבח הבלקני. את נקיון הדירה לקח הבן על עצמו ובכך החזיר טובה לאמו שטרחה עבורו בשמחה אמיתית. הסידור הזה היה טוב לשניהם. לאחר הארוחה והניקיון אמו היתה מתנמנמת בכיסאה, הוא היה אורז עבור בתו מעט מהמאכלים הטעימים בסירים והולך לדרכו. לפעמים היו מגיעים שני הבנים הצעירים לבקר את אמם, ובעיקר לטעום מתבשיליה. דירתה נמצאה במרכז העיר, ולא חלף יום אחד מבלי שהם יעברו מתחת לחלונה ויצפרו לה לשלום. אבל היא חיכתה שכולם ילכו לדרכם בשלום. אז התקרבה אל החלון ומבטיה תרו בסקרנות אחר כל אדם העובר על המדרכה הסמוכה לחלונה. מה מושך אותי כל-כך לשם? שאלה את עצמה . לאחר שנגזלה ממנה חדוות ההליכה על רגליה, הסתפקה סולטנה בהנאה ששאבה מראיית אנשים מתהלכים לתומם ברחוב. ערב יפה אחד, אור השקיעה היה רך ואדמדם, וריחות בשומים הציפו את האוויר, נדמה היה לה , בראותה זוג צעיר מתהלך חבוק ומתנשק נשיקות קטנות וחטופות, שהיא רואה את עצמה ואת בעלה ז"ל בצעירותם. כל-כך רצתה לחזור לגיל הנעורים והחיזורים. דמעות עצב והשלמה עם הגורל זלגו על לחייה והיא פנתה להביט על זוג צעיר שדחף עגלת תינוק ומיהר אל ביתו. נזכרה בגידול בניה בגעגועים רבים ונאנחה: "איך שהחיים חולפים מהר". המשיכה להתבונן בפני העוברים והשבים כשהיא רואה ובלתי נראית היות שלא דלק אור בבית.
פעמון הדלת זמזם קצרות והיא נפנתה אליה ושאלה מי זה. קול גברי ענה: "אני אלברט, בעלך!"
נרתעה בבהלה ולא הצליחה להזיז אבר. "מי אתה?" שאלה לבסוף.
"אלברט, הספקת כבר לשכוח אותי?"
"אלברט מת לפני עשרים שנה!" ענתה בפחד ולא פתחה את הדלת.
"סולטנה קרידה! (יקירה) מה קרה לך? את מבולבלת ? חזרתי מהעבודה בנמל ואין לי מפתח להיכנס הביתה!"
ליבה הוצף תחושת שמחה אדירה. מיהרה ופתחה ונפלה בזרועותיו ובכי חזק מרעיד את כל גופה הגדול.
"קרידו מיו" (יקר שלי) געתה בהתפרצות רגשות עזה. "כל-כך התגעגעתי אליך!"
נכנס, סגר הדלת, הרים אותה מהכיסא והושיבה על הספה. ישב לידה , התחבקו חזק ושעה ארוכה מלמלו דברי אהבה וגעגועים זה באוזני זו.
"באתי לקחת אותך, סולטנינה יפה שלי, אמר, את מוכנה?"
"חיכיתי הרבה זמן לרגע זה, אמרה, יותר מידי"
"אולי את רוצה להשאיר פתק לילדים? לקובי?"
"לא. הוא יבין. הוא מבין הכל מיד".
החזיקו ידיים, עצמו עיניים, ועלו לשמיים.
למחרת בבוקר הטלפון צלצל בדירה הריקה, צלצל וצלצל ואיש לא ענה.
