ברגע החיים מצטמצמים לחבל טבור

הוא נפרש מאמצע הגב עד שהופך לנקודה כחולה, במוח

זהו מוח פיפיות.

קל לגדוע אותו. את החבל

מוח הפיפיות לא גודע את עצמו

הוא מייתר  את החיים לכדי חבל טבורי

באלגנטיות ובהגיון. וכשזה קורה, ובכן זה פשוט

 חבל טבורי שואף להיחתך.

לרגעים הוא מספק זיכרונות צלולים, מוח הפיפיות

את יודעת הרבה על כל מה שהשגת

וכל מי שתשאירי מאחוריך

בצער תלדי. צירים. כאבי גיהינום

להוציא מתוך. לדחוף

חבל הטבור נחתך וחיים חדשים נוצרים

הם רחוקים מלהיות סיבה להיוולד

כאבי גיהינום. צירים הפוכים

הכל נכנס. פוצע

החיים מתכנסים לכדי חבל טבור בחזרה ושואפים

להפסיק להיות כל מה שלא הייתי.

צלילות   

כמו צריבה של דג ארסי בתוך מים עמוקים ממילא

מותירה אותי, יודעת הרבה על העולם שאשאיר אחרי

מודעת בכאב עד כאב, רוצה לגדוע את חבל הטבור שהפכתי.

מודעות של כאב וצלילות

מוח פיפיות.