מביט על הגיבור שבמסך

כמה שהוא חזק

את אוהבת אותם יפים ומרשימים

פנים מגולחות, חליפות מחויטות

אני אוהב את שלי, זרוקים ואפורים

יכול לדמיין אותי מחליף אותם בסצנות עצובות

אך תמיד נשאר קרוב

לא מצליח לעצור את עצמי מחוסר הסיפוק שבתחושה

את קמה ללכת כשאני נשאר על הספה

לא מצליח לכתוב לך מילים, אז שותק

אני כבר לא אהיה הגבר הזה

שיום אחד תקראי את המכתבים שלו בשקיקה

אני לא אקח את הרכב ואסע נסיעות ליליות לשום מקום

לא אחזור אל עיר ילדותי, לא אבקר בשכונה הישנה, אכתוב שירים בלי הפסקות

אני לא זה שאעמוד במקומות ריקים, אחפש רגעים מילדותי

משהו בעיניים כבר נעלם ממני

עוצר וחוזר, בסוף אני אף פעם לא בורח

את נשארת קרוב

לא מצליח להחזיק

אל תפחדי, הגיבורים שלך לא נעלמו מהאופק

שמעתי כלבים במרחב, לא קמתי לראות מה קרה

את יצאת מהדירה, חזרת, אני עדין כאן

עיניים עצובות, שערות לבנות

משהו מתרוקן, אני חוזר אל הסוף, כמו אל ההתחלה