לפעמים, שנהיה קשה
אני מחפש לכתוב לך עוד מילים
לחבר אותם במשפטים
להפוך אותך לשיר
אני מביט בך מקצה החדר
יודע, שאת כל מה שיש
רוצה ללמוד ממך
איך לוקחים את המזל בשתי הידיים
והופכים אותו למשהו ממשי
אני רוצה ללמד אותך
על הפשרות שבחיים
איך לא כל מה שרצינו להשיג
נשאר איתנו
איך לא כל מה שחלמנו
הפך מוחשי
אני לא יודע
מה השירים האלו ישאירו לך
אולי מגע אנושי
ובערב, שאנחנו יוצאים אל העיר
אני רוצה
רק לקחת אותך לרקוד
כמו שני זרים
שנפגשו בפעם הראשונה
לומד להכיר אותך מהצעד הראשון
לומד לבטוח בך
אלו המילים שנכתבות
אלו הדברים שנאמרים
את כמוני, ילדה
שנינו זקוקים למגע אנושי
שנינו זקוקים למישהו להיאחז בו
אני לא יודע, אולי אנחנו מבקשים יותר מדי
אולי זה כל מה שנותר לנו להתפלל אליו
לפעמים, שנהיה קשה
אני משאיר לך את השיר ליד המיטה
ויוצא אל העיר
לחפש לנו מקום משלנו
לחפש לך את הדברים שאת אוהבת
רואה אותם, עושים מרוצים בכבישים
רואה אותם, מחליפים צדדים
כולם זקוקים למגע אנושי
כולם זקוקים למילים שישמרו עליהם
ואני, חוזר הביתה
להביט בך, מקצה החדר
ללמוד, איך הופכים את הגורל בלי לאבד ממנו דבר
להכיר אותך, מהמבט הראשון
כשאת מתעוררת, זה נהיה יותר קל
ששנינו, נוגעים בלי מילים
ששנינו, משילים מאיתנו את מה שאנחנו מבקשים להחביא
עכשיו, כל מגע הוא אנושי
עכשיו, כל מה שיש לנו, לא צריכים לוותר עליו
