וייצר לדוד מאד כי ידע כי בחר בו ה' ושמואל אמר לו: אתה תמלוך. ויבא שמואל במרמה ביתה לחם אל ישי אבי דוד ויאמר: לזבח לה' באתי. ויהי בהיות הזבח ויוצא שמואל את קרן השמן מתחת כנף מעילו ויצק על ראש דוד הצעיר בבני

ישי וימשח אותו למלך על ישראל.
וידע דוד כי לא לו תהיה המלוכה כי אם לשאול ולביתו אחריו. ויתאפק דוד מאד לבלתי שלח יד בשאול באשר הוא נגיד על ישראל. ויהי כי גבר עליו דבר ה' להיות מלך על ישראל וינס המדברה.
ויהונתן אוהב את דוד. ויאמר שאול אל יהונתן בנו: עתה הנה גדלת והיית לאיש. ועתה לכה ונהרגה את דוד למען תכון מלכותך על ישראל. ויאמר יהונתן: הגם אוכל להרוג איש צדיק חף מפשע? וגם העם אשר עמו רב והיתה המלחמה

חזקה על ישראל.
ויאמר שאול גם אני אמרתי כי במשפט ימות דוד. ועתה לכה ונעיד עדים כי חרף דוד אלהים ומלך ובאו כל העם והמיתוהו וידנו לא תהי בו. ולא תהיה המלוכה לבן היהודי הלזה כי אם לבן הימיני. ולא אבה יהונתן לשלוח יד במשיח ה'.
וירא יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד ויברח יהונתן מפני שאול ויבא אל דוד השדה ויישקהו ויבכו. ויאמר יהונתן אל דוד: הלא אנכי ידעתי כי מלך תמלוך על עמי ישראל וגם עתה הלא נתתי לך את המלוכה. ועתה כרת נא את

כנף בגדי ונשבעתי לך אם תהיה מלחמה ביני לבינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם. ויכרת דוד את כנף בגד יהונתן ויהי לו לאות כי בשלום היתה לו המלוכה. וילך יהונתן אל ביתו ודוד שב למקומו.
ויאסף אל דוד המדברה כל איש מצוק ומר נפש ויהיו עמו. ואביגיל אשת נבל הכרמלי נאספה אף היא אל דוד ותהי לו לאישה. ויאהב ואבישי ועשהאל בני צרויה ובניהו בן יהוידע והגבורים היו את דוד ואבנר בן נר היה את שאול. ויהי דוד

עשה חיל ובית שאול הולכים ודלים.
ויאמר שאול: אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. ויאסוף שאול את דוד ואת העם אשר אתו בתוך כל צבאו למלחמה את הפלשתים. ויך דוד ועבדיו את הפלשתים מכה אחת אפים ושאול ויהונתן רואים.
ותסר רוח ה' מעם שאול ומעם כל ביתו. ויבא המגיד ויגד לדוד לאמר: נגף ישראל לפני הפלשתים וגם עם רב מת במלחמה וגם שאול ויהונתן בנו מת. ויקרע דוד את בגדיו ויבך.
ויתפלל דוד אל ה' ויאמר: הלא אתה ה' נתת את שאול בידי ותתן אותי למלך על ישראל ותכון מלכותי היום. ועתה במה אנקה מכל מעשי ומכל מלחמות ה' אשר עשיתי כי איש דמים אני. ויאמר לו ה': לכן לא תירא כי שבת אלי ונחמת על

כל הרעה אשר עשית ושפטת את עמי ישראל בצדק ובמשפט. ולא יהיו הדמים אשר שפכת לך למכשלה או למזכרת עון וכשלג וכצמר ילבינו. וזכרת כי חטאת ועשית הישר והטוב בעיני ה'. כי ידעת את נפש החוטא והיו רחמיך עליו כי הלא

אדם הוא כי לא מלאך ה' צבאות האדם. וישמע דוד ויעש אך הישר והטוב בעיני ה' כל ימיו.
ויהי דוד למלך על ישראל ויעל את ארון האלהים ירושלימה. ודוד מכרכר ומפזז לפני ארון האלהים ודוד חגור אפוד בד כי אמר: לא יעלה עלי כל עדי או יהלום לפני האלהים. ותאמר אליו מיכל בת שאול: מה נכבד מלך ישראל אשר נגלה היום

לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים? ויאמר לה דוד: ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמן אכבדה. והאיש דוד ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה.
ויהי דוד למלך על ישראל ותכון מלכותו בירושלים. ויתר דברי דוד וכל מעשי תקפו וגבורתו הלא הם כתובים על ספר דברי הימים אשר למלכי יהודה.