אַתְּ בִּי הַיָּם

כְּחוֹלֶךְ בִּי מְתַעְתֵּעַ, גַּלָּיךְ קוֹצְפִים.

מִן הָאֹפֶק קוֹלֵךְ נִשְׁמַע עָדִין וְרַךְ.

כַּפּוֹת רַגְלָיי נוֹגְעוֹת לְחוֹפַייךְ.

אַת בִּי הַשָּׁמַיִם,

הַיָּם וּמֶרְחַבָיו.

יָדַי מִשְׁתַּלְּבוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתָייךְ,

אֶל תּוֹךְ עֵינַיִיךְ צוֹלְלוֹת עֵינַי הַלַּחוֹת.

צְבָעִים טוֹבִים בְּפָנָייךְ,

מַשְׁמָעֻיּוֹת בִּרְגָעִים

הָאוֹר וְהַדְּמָעוֹת.

הַחֲפֵצָה אַתְּ כִּי אָבוֹא? כִּי אָשׁוּב?

מָה תֹּאמְרִי לִי בִּזְמַנִּים טוֹבִים?

בְּשִׁירִים נֶאֱסַפְנוּ בִּנְשִׁיקָה,

הִנֵּה אוֹרוֹת כָּבִים, דּוֹעֲכוֹת מִלִּים.

יִרְאָתִי וְגַם מְצוּקָתִי,

בָּךָ הִשְׁתַּקְּפוּתִי.

חִיכוּכִים וְדַרְכֵי הַקְרָבָה נְמֵסוֹת,

לֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ וְכֵיצַד לְאַחוֹת.

נְגִיעוֹת קְצוּבוֹת בְּטָפֵל,

כְּעָנָן לָבַן וְגַז, וּבְרִיחוֹת,

אַתְּ הַיָּם,

אֲנִי הַחוֹף.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי