אהרון: משה ! לא חשבתי שתצליחו לעבור, אוו... רווח לי.
משה: האמת.. לא עברנו, מצאנו דרך צדדית אבל אם מישהו שואל, עברנו.
אהרון: ומדוע אתה חושב שיאמינו ?
משה: תראה... כולם טבעו, או לפחות רובם, כך שזו די המילה שלנו..
אהרון: זה עוד יותר בעייתי, כיוון שיש לך אינטרס.
משה: זה שיש לי אינטרס מוכיח שאינני דובר אמת?
אהרון: העובדה שיש לך אינטרס יחד עם העובדה שזה נשמע דמיוני...כן.
משה: בא נעמיד את התאוריה שלי לפני מבחן, מה אתה אומר ?
אהרון: טוב, אנחנו גם ככה הולכים, אבל אני רוצה לעצור לנוח עוד מעט..., כולם עייפים.
משה: יש פה הרים מסביב, מוצל שם, נעצור כשנגיע. אתה מוכן ?
אהרון: מוכן.
משה: מה אנחנו עושים עכשיו ?
אהרון: מדברים.
משה: ומה עוד?
אהרון: מבלבלים אחד לשני את המוח ?
משה: תהיה רציני, איזו פעולה פיזית אנו עושים ?
אהרון: הולכים ?
משה: נכון מאד. אם אני אומר לך שאנחנו עפים, ורק לך נדמה שאנו הולכים, האם תשנה את דעתך?
אהרון: לא.
משה: ומה תחשוב עלי ?
אהרון: שהיית יותר מידי זמן בשמש, ואתה זקוק למים. אויי נהייתי צמא, זה עוד רחוק ?
משה: תתאפק אנחנו קרובים. כלומר, אם אני אומר לך משהו, אתה תבחן אותו ותגיע למסקנה הנכונה, נכון ?
אהרון: בדיוק, אבל מה הנקודה ?
משה: סבלנות. אם יגידו לך כל הקבוצה כולל אותי שאנו עפים, האם תשנה את דעתך ?
אהרון: אני לא יודע משה.. זה נראה לי קצת הזוי כדי שאני יענה על שאלה כזו. אתה מרחף לפעמים, כך שאני יכול להבין מדוע אתה חושב שאנו עפים, אבל למה שהקבוצה תעשה את זה?
משה: אנחנו נגיע גם לזה, אבל זאת לא הנקודה. לצורך הדיון נניח וזה קורה, תשנה את דעתך?
אהרון: אני כנראה אחשוב שיצאתי מדעתי, אם מאות אלפי אנשים רואים משהו שאני לא רואה.
משה: כלומר, שיש סיכוי , כזה או אחר, שתשתכנע בעובדה כי אנו עפים?
אהרון: יש סיכוי כן, אבל קלוש מאד.
משה: אך ככל שיעבור הזמן, הסיכוי יהפוך לריאלי יותר ?
אהרון: במידה ואתם תזכירו לי את זה כל הזמן,אני מניח שכן, אחרת אני אחשוב שאני לא שפוי. אני מקווה שאתה לא מתכנן לעשות לי מניפולציה כזו ! אני מכיר את הראש שלך... עם הים.., והמקל.., אנחנו הולכים!, לא עפים...,הולכים!
משה: אהה.. אהה..., אל תדאג אהרון, בני אדם לא באמת יכולים לעוף. למרות שאני מאמין שבעתיד זה יתאפשר לנו טכנולוגית...
אהרון: הנה התחלנו! לא ! לא ! זה לא משפיע עלי!!
משה: טוב, צחקנו..., בא נחזור לעניינו. כלומר העובדה שאנשים רבים חושבים משהו, גורמת לנו לחשוב כמוהם או לפחות לשקול את זה.
אהרון: הבנתי את הרעיון, אך עדיין ישנן מספר בעיות בתאוריה שלך.
משה: למשל?
אהרון: אם מדובר בשכנוע אדם במשהו שאחרים רואים, יכול להיות שאתה צודק, אבל בפועל אנחנו מדברים על לשכנע הרבה אנשים שהרבה אחרים רואים משהו, וזה בלתי אפשרי.
משה: האומנם ? בא נחזר רגע אחורה, הוכחנו שדעת רבים משכנעת את היחיד, או היחידים. אם נעשה את הניסוי הזה, כאשר רבים משכנעים יחידים, אינספור פעמים, האם לא נגיע למצב שכולם או רובם משוכנעים ?
אהרון: זה הגיוני.. אבל זה תהליך שיכל לקחת שנים אם לא עשרות שנים.
משה: באמצעים שניתנים לנו היום להעברת מסרים, כן. אך בעתיד עם התפתחות הטכנולוגיה..
אהרון: הנה שוב הוא מתחיל..
משה: נוכל לעשות את זה בזמן קצר יותר, כך שהמסרים יעברו בצורה מיידית.
אהרון: בסדר, הוכחת את הטענה שלך, אך מהבנוגע לאינטרס ?
משה: אינטרס ?
אהרון: מהו האינטרס של רבים לשכנע בדבר קיומו של דבר שקרי ?
משה: אהרון ידידי...אתה עוד צעיר. הדבר שמוביל את העולם הוא האינטרס, בני האדם לא יכלו להתקדם בחייהם או לעבור את היום לולא האינטרס. אישי, חברתי, כלכלי, מלחמתי.
אהרון: אני לא מסכים. לי אין אינטרסים,אני עושה משהו מכיוון שאני מחליט החלטה רציונלית.
משה: תן לי דוגמה להחלטה נטולת אינטרס שלקחת לאחרונה ?
אהרון: אני צריך לחשוב... כי את כל ההחלטות עשית אתה לאחרונה.., האמת שרציתי לדבר איתך על זה!
משה: תנסה לחפש החלטה אחת, חייב להיות משהו.
אהרון: אההה!! ההחלטה לברוח היום! החלטה נטולת אינטרס לחלוטין.
משה: למה החלטת שכדאי לברוח דווקא היום ?
אהרון: מכיוון שאתה אישרת, כרגיל...
משה: אבל מדוע אתה חשבת שזה כדאי לברוח היום ?
אהרון: זהו רשמית היום האחרון של הקיץ,ובעוד שבועות אחדים מתחילה העונה הגשומה כך שהגשם יפתור לנו את בעיית השתייה, ולאנאלץ ללכת בחום כל הזמן.
משה: ולמה זה חשוב שלא נהיה צמאים כל הזמן ? או שנאלץ ללכת בחום ?
אהרון: הבנתי את כיוון דבריך, אך אין לי אינטרס אישי פה, זה היה לטובת הבריאות של כולם.
משה: אינטרס איננו חייב להיות אישי, לצורךהעניין הרצון לצאת מעבדות לחירות הינו אינטרס בסיסי של הפרט בחופש הבחירה, והרווח ממנו הוא של כולם.
אהרון: זה מעניין...אבל למרות ההוכחה שלך שבהחלט הייתה יכולה לעבוד עלי, אני כמעט בטוח שיהיו אנשים שלמרות דעת הקהל לא ישתכנעו, ביניהם אתה, מהסיבה הברורה שאתה מבין כיצד זהעובד.
משה: ללא ספק. כפי שיש מובלים ומובילים, מנהיגים, ונתינים, כך יהיו גם הספקנים. אך הסר דאגה מליבך, כי חייהם אינם חיים פשוטים, בעקבות ההבנה הפילוסופית העמוקה שלהם את נפש האדם, הם נאלצים לחיות חיי מתח נפשי קבוע.
אהרון: אינני רואה קושי. הם יכולים פשוט להחליט, האם להאמין או לא להאמין.
משה: בא נבחן את זה. נניח אתה האדם הספקן, ובחרת לא להאמין. האם תוכל להמשיך לחיות לצד אלו שבחרת לא להאמין להם ?
אהרון: אם בחרתי שלא להאמין להם, אני מניח שלא, מכיוון שהם יכולים לשקר לי כל פעם מחדש.
משה: כלומר אם תחליט לחיות לצדם, אתה תחייה חיי מתח קבועים ולא תדע את האמת או השקר דרך שתוביל גם את הספקנים האינטליגנטים ביותר לאי שפיות. אם תבחר שלא לחיות לצדם, מה האופציות העומדות לרשותך ?
אהרון: אלך למצוא חברה שמשקפת את רעיונותיי ואת האופי שלי.
משה: נניח שמצאת אותה. הרי כפי שלמדנו האינטרסים הם מנת חלקם של כולנו, הכיצד תדע שהם משקפים את דעתך ולא משקריםלך ?
אהרון: אני מניח שלא ידע. אולי פשוט אני לא ארצה לדעת כדי לחיות חיים שלווים יותר.
משה: זהו האופי שלך, ולכן חייך יהיו פשוטים יותר. אך הספקן לא יכול להסתפק בכך, כיוון שזה אופיו וצורת חשיבתו, והיא איננה ניתנת לשינוי.
אהרון: אני כבר לא יודע מה לחשוב, מה עדיף? להיות ספקן חרדתי או פתי מאושר.
משה: עדיף שכולנו נהיה ישרים זה עם זה וכך לא נצטרך לבחור, אבל זו קלישאה ולכל אחד יש תפקיד בחיים דווקא בגלל הסיבה הזו.
אהרון: אני כבר מבולבל, איפה היינו ?
משה: ובכן, העלת את הבעיה שלא כולם ישתכנעו. לכאורה זו אינה בעיה, כיוון שהספקנים בנינו הם מיעוט, ולרוב הם יהיו אלו שגרמו לספקות כיוון שהם מבינים את הכוח הטמון בו.
אהרון: זו יכולה להיות בעיה, כיוון שהם יכולים לנסות לשכנע את הרוב.
משה: לא נכון, אם אתה זוכר בניסוי הראשון שלנו מצאנו שהיחיד משתכנע על ידי הרוב בלבד ולכן כל הניסיונות שלהם יהיו לשווא, כיוון שהם מיעוט, והם יישארו מיעוט "הזוי".
אהרון: הבנתי. מתחיל להיות קריר..
משה: דיברנו הרבה, עבר הזמן, אנחנו תיכף מגיעים, אתה רואה את ההר שם ?
אהרון: כן.. אתה יודע עכשיו שאני חושב על זה.. עשית לי איזו שהיא מניפולציה כזו בעבר ?
משה: - חיוך - . אני חושב שהרוב זקוק לדחיפה לפעמים, לאיזה שהוא נס כדי שהם יראו את הדרך.. ולכן אינני רואה בזה פסול, בהנחה וזה למטרות טובות.
אהרון: כמו ?
משה: מוסר, אחווה, סולידריות..
אהרון: ואתה חושב שלרוב האנשים המושגים הללו הם לא מוכרים?
משה: אני חושב שרוב האנשים רוצים שיגידו להם שהם עושים את הדבר הנכון, כדי שהם יוכלו להרגיש טוב עם עצמם, לקבל אישור על צדקת דרכם.
אהרון: הגענו ! זהו יום החירות הראשון שלנו, מה אתה אומר שנעשה להם איזה "נס" ?
משה: ראיתי שכולם משתוללים שם עם הזהב שלקחנו, אני חושב שאתה צריך ללכת לראות מה קורה שם.., אני בינתיים אטפס קצת על ההר, אני אחשוב על מה שאמרת
