בעשרות שנים האחרונות מתגלות פרשיות לכאן ולכאן, שחיטות ציבוריתותאגידית,

שעוד לא ראינו כמוה.

המונח "גניבה" חוזר על עצמו פעמים רבות בכלי תקשורת, לרובבגוף ראשון אשר מכחיש

את העבירות המיוחסות לו, כמובן בזמן שהוא בהליך משפטי, לעיתים גם לאחרהרשעתו.

לעיתים המונח חוזר בסלון או בשיחת היום כאשר מדובר בגוף עסקי שפועל עלפי חוק

אך לא על פי אמות המוסר שאנחנו חושבים שהוא היה צריך לעמוד בו.

אני רוצה לדבר על "גניבה" במונח פשוט יותר, ואם זאת עמוקיותר. גניבת דעת.

היכולת שמאפשרת לנו לשפוט תהליכים והחלטות בחיינו, היא היכולת הקוגניטיביתשלנו.

אותה יכולת שירשנו מאבותינו על ידי האבולוציה האנושית, היא שקובעת

את מידת האינטליגנציה שלנו ולולא היא היינו כעיוורים, מגששים באפילה.

על פי מחקרים, לא מספיק ביכולת הזו, אלא יש צורך בניסיון וטעייה.

למעלה מ 200 שנה, האדם לומד על עצמו ועל החברה, מנסה להבין את מקור ההחלטות

של היום יום ומסיק מסקנות.

מתוך הלמידה הזו התפתחו תחומי הפסיכולוגיה, סוציולוגיה, פילוסופיהועוד. מדעי החברה והרוח

אם תרצו.

אך תחומים אלו הם ותיקים, מטרתם הייתה קידום האנושות ומסעם מתחיל בימיהרנסנס, הרחק

מימינו אנו, עד כאן הכול בסדר.

הבעיה מתחילה איפה שהוא במהלך המאה ה 20. מתפתח לו תחום חדש, שמתבססעל רעיונות

מדעיים אלו  ומהותו אינטרסנטיתלחלוטין, בניגוד למדע שהינו אקדמי ושמו הוא "שיווק".

תחום זה עובד באזור מטושטש בין מוסר לחוק, בעוד האחד פוסח עליו השני אינומהווה בעיה.

אולי השאלה האמיתית היא מה הקשר בין מוסר לחוק ? והאם העובדה שקבענושתאגיד

הינו גוף בפני עצמו, לא יצרה מצב שבו אנו באים בטענות ל "פרנקנשטיין" במקום ליוצר ?

על מנת להבין את הבעייתיות של המצב הזה צריך להבין את משמעות התאגיד,מבחינה

חוקית ואנושית.

תאגיד הינו גוף ללא נשמה, מכונית ללא נהג. אך ההבדל בין השניים הוא,שבתאונת דרכים

הנהג צריך לתת את הדין, ואילו במקרה של תאגיד, מדובר בפירוק (מספרדפים שהולכים לגריסה).

נכון, ישנם לא מעט מקרים בהם בעלי כוח בתאגידים נדרשים לתת דין עלפעולת החברה, אך

מדובר במקרים מעטים ביחס למציאות שבה תאגיד עושה ככל העולה על רוחו,מבחינה חוקית

כמובן, ופה הבעיה.

הסיבה שבני אדם מצייתים לחוק (לפחות רובם) נובעת מהפחד מהשלכות חוקיות של אי ציות,

והחשוב מכולם ההבנה העמוקה כי זה לא מוסרי.

החלק השני לא קיים בתאגיד, מפני שהוא בנוי בצורה כזו שזה לא חלקמהשיקולים

המקצועיים שלו.

כלומר ברגע שהאחריות החוקית נופלת על התאגיד, לא ניתן לצפות שהוא יתנהגמוסרית,

מפני שהוא איננו אנושי.

כמובן שהתהליך הרבה יותר מורכב מזה והוא ניזון מהקפיטליזם, שהואלכשעצמו מערכת

אנטי שוויונית מובהקת, שדוגלת בייעול, הגדלה, שיפור וכל שאר הפעליםהללו שהמשותף ביניהם

הוא מספרים, ולא בני אדם.

אם הגעתם עד לכאן, אתם בטח תועים מדוע הלכנו לאיבוד, אם התחלנו בשאלתהשיווק וסיימנו

בקפיטליזם?

זה נכון ששיווק זו מערכת שמתממשים בה גם במקומות בהם מונהגת כלכלהסוציאלית יותר, אך שם

אזור הפעילות שלה בין מוסר לחוק איננו מטושטש או לפחות ברור.

בוויכוח בין חילוני לדתי האג'נדה של החילוני הינה שהוא רציונלי, בוחןאת המציאות ומגיב לה.

וברור שאין טעם להתווכח עם דתי מכיוון שלא ניתן להתווכח עם אמונה, אלאעם עובדות.

הקפיטליזם היא דת, שלא יהיה ספקות לאף אחד. היא נשענת על מערכת אמונותשל כלכלנים.

כך גם הסוציאליזם וכל שאר הקללות הללו. בכלכלה אין חוקיות, ישדינאמיות ויד על הדופק.

אך אין זה אומר כי אנו צריכים להיות דתיים ולקוות שמשאלות ליבינויתגשמו.

כפי שהאנושות התקדמה עד כה בניסוי וטעייה והובילה אותנו להישגים, כךזה צריך להמשיך, ולא

לדבוק בשיטה אחת שכל כך  הרבהמפסידים בה מפני שמפחדים משיטה אחרת שמזכירה משטרים

אפלים.

שיווק, קפיטליזם, תאגידים, כולם תוצאה של משוואה ניסיונית שנכשלה, כמובגד שלא תואם את

מידתנו ואנו מתעקשים על מידה ספציפית, במקום לבדוק אם אנחנו בעודףמשקל.

חוקים הם תוצר של תרבות, ותרבות היא השתקפות המוסר. מפה מתחילההשרשרת, מפה

הנקודות מתחברות, אותה השיטה במדינות שונות יכולה להביא לתוצאות שונותמפני שהחברה

שונה.

במקומות בהם יש חוקים רבים מידי או יש לחוקק חוקים רבים, החברה צריכהלהביט פנימה ולשאול שאלה אחת :

מדוע אנחנו צריכים שיגידו לנו את מה שאנחנו כבר יודעים? או שידענו,והחלטנו לשכוח.