אדם ושמו מעמד הביניים
פעם אחד בארץ רחוקה גר לו אדם ושמו מעמד הבניים.
הוא חי ללא הורים וללא ילדים הרירי כל כך אפילו שהוא
לא ידע שקוראים לו מעמד הבניים .
כל בוקר היה קם בשעות המוקדמות עוסק בעבודתו
בכפר ובערב חוזר לביתו חי לפרנסתו מהיד לפה.
כל כך בודד הוא היה שאפילו אנשי הכפר לא ידעו על
קיומו.
כל כך היה חרוץ שאת שאכל היה לשובע ואפילו חסך
לעצמו .לזמנים הקשים אם יבואו.
אבל מרוב שהיה שקדן שנון חסכן וחושב על עצמו את
עייני תושבי הכפר הוא משך אליו. כולם נפעמו מיכולתו
הרבה ושקדיתו אז הם שאלו את עצמם למה לא נהיה
כמהו.
ואז למרבה הפלא כול תושבי הכפר חיבקו אותו ליטפו
אותו והיתחילו לאמץ אותו.
באותו הזמן חשב לעצמו מעמד הבניים מה הם רוצים
ממנו. אולי חשב לעצמו כי תושבי הכפר רוצים לגזול
ממנו.
ובאמת חששתיו היתאמתו כול חסכונותיו וכול רכשו
נעלמו כאילו שלא היו.
ואז האדם שנקרא מעמד הביניים שהיה ללא הורים
ומשפחה ללא ילדים הפך למרושש שלא ידע להבין איך
הוא היגיע לזה בכלל.
ואז בליל ברירה עם הרבה עצב עזב את הארץ והמדינה
לחפש דרכו מהתחלה.
