כשנפתחו השערים

האור שטף את החצר

וכשהיינו צעירים

האור היה למבשר.

והוא היה לנו לאות

משחק בין אור לבין הצל

היה סימן נעים מאד

שלא יחוש רק לב עצל.

אז נפתחו הנשמות

מחיוכים מעודדים,

ניצוץ עיניים וקולות

שקטים, רכים ואהובים.

על שפת הים ונהרות,

הנערים ונערות,

ישבנו סביב המדורות,

עד שעות השחר הנעות.

כשנפתחו השערים

האור שטף את החצר.

עלי שלכת זהובים...

הסתיו. על מה הוא מבשר?

(17.04.2013 טטיאנה מדר- לכטר)