לחשת לי: "סליחה, אשתי,

אך זו העת להיות איתי

אף  שאני איני  אני

אל תעצבי זה רק זמני

האפור בסוף יהיה מושלם (בערך)"

הבט, דברים מתים בצד הדרך..

ופרחה מהם הנשמה,הנשימה

כי אין להם למי  ואין להם למה...

אייכה אישי?

אייכה ?

ומתי,

מתי תשיב לי את שנותיי?

מתי ישוב אותו אדם

אליו נקשרתי דם אל דם?

איה חיי, היכן אני?

האם פרח לו ניגוני?

חזור אליי ,ליבי דואב,

כי זמן כה רב נותר רעב.

רעב לחרש מילותיך,

צמא כמה לשוב אליך.

אוהב אותך -

אף כי אני

יודעת שחלף זמני...