עומד בגשם השוטף, מחבר פיסה ועוד פיסה
זה המחיר שאני משלם
על געגוע נצחי, על תשוקה של ילד
לא איכפת לי שהכל ילך לעזאזל עכשיו
מחבר פיסה ועוד פיסה, עד סוף הלילה הכל יהיה מושלם
אני יודע, אלה משפטים של מישהו אחר
מחפש ביניהם את ההבדלים, פיסות מתחברות מעצמן
עכשיו אני פועל, דופק כרטיס, זרים לא יבינו איך זה מרגיש
לעמוד בגשם השוטף ולחבר את הפיסות
פרטים קטנים שאני חייב להציל
לא איכפת לי שהכלי ילך לעזאזל
רוחץ געגועים מהפנים, מרחקים מהידיים
תחושות חזקות של ניכור וזרות לא עוזבות אותי
בגשם השוטף, כמו פועל בשדות
עוד יום, עוד שעה, עוד רגע
זו רק התחלה שמובילה אל הסוף
בפער שבין החלומות למציאות
אני הולך ונמחק
רק המילים נשארות שלמות, משאירות אותי נוכח
חצי אילם, חצי עיוור, אבל שומע
את הכוונה של הרגע בו הכל מונצח
זה זמן חולף, ימים ולילות ברורים
אין טעם להיתקל בהם בכוונה
שם לא אהיה שהכל ייגמר
שם לא יהיה כדי להינצל
בגשם השוטף, מחבר את הפיסות
עד שהכל ילך לעזאזל
אי אפשר להיפטר מהתחושה
לא יכול להיעלם את ריח השריפה שעולה בתוכי
זה לא נמחק בגשם השוטף
בפער שבין החלומות למציאות
זה רק אני שעומד מול הפיסות של הלילה
התחברו בקצוות , עכשיו
מצידי הכל יכול ללכת לעזאזל
di-th? fn?O?(?-bidi'>להשיט סירות על מים דלוחים
כשתחלפי כאן, תגלי, אני לא זר יותר
גם אם ידיי אזוקות בכיסים
והמחוגים נעצרו, על חמישית מהזמן
אני כבר לא אהיה זר
את יודעת, זה לא קל
לחלוף מול זרים, לדעת שאת לא שונה מהם
אל תתאכזבי אם הלילה איטי מדי
והבקרים נעוצים כמו סיכות על הקיר
כשתחלפי כאן, תגלי שאני לא זר
רצחתי אבות, כדי להשתחרר לחופשי
עכשיו זה תורך להמתין
לחפש קסמים לא פתורים
היינו כאן זמן מה, את הנעשה אי אפשר להשיב
כשתחלפי כאן, תגלי את השופטים
אני אחליף את הגברים העובדים
את, את הנשים בחליפות הערב
לא נהיה שוב זרים, לא נהיה זרים במקרה
