מתוך תחושת אשם

עכשיו נעצמות העיניים

הילדים הולכים לשחק

המים יורדים בינתיים

רואה את פנייך

בפנים של נשים זרות

יש להן לאן לחזור

יש לך לאן ללכת

הטלפון עכשיו מנותק

אני לא מקשיב לשום דבר

השולחן נקי מניירות

ובפנים, ריח של תחושת החמצה

אי אפשר לשרוף הכל

ואז לחכות שמשהו יגיח במקרה

גם הקירות

משקרים עכשיו, לא במקרה

אני מנסה להיזכר

אם היית כאן פעם באמת

הדמיון עכשיו ממציא את עצמו

ואני עומד במרכז, לא יודע לאן לפנות

הדלתות נטרקות

החלונות נסגרים, בחוץ סערה של ימי זעם

אני מנסה להתגעגע

לא זוכר למה, אז נרגע

משהו חורק אצלי במילים

הן מתבטאות מעצמן ומשפילות אותי

ואותך אני מדמיין מהצד

אחר כך מקדימה, מאחורה, ממקומות שאי אפשר לראות

כשאת נעלמת, נעלמים המשפטים

תחושות של שירים אילמים, עולות באוויר