נאחז בקצוות האצבעות
בפנים שלא ידעתי לזכור
הכל מתערבב
כמו ערפל על כביש ראשי
מחזיק חזק
קרוב לגוף
שלא מצליח לעמוד
בפיתוי הזול לעזוב
שמות של אנשים
פנים דומות
משהו יפה שאני לא מכיר
כעס מתגבר
לא רוצה לנטוש
אבל הקירות נופלים
עד שאין יותר לאן ללכת
אין מה לראות
אנשים באים והולכים
מנסה לזכור את כולם
אוחז בהם חזק
לא להשמיט ידיים
תמיד יש את האחד שמוביל
אל הדרך החוצה
ואני עומד בפתח
סופר אותם, סופר מי נשאר
נאחז בקצוות האצבעות
עד שזה מרגיש קרוב
ואז זה נשמט
כמו לא היה כאן מעולם
המילים היפות
הפנים הרכות
גוף מפותל
עיניים זרות
והם באים והולכים
אני נשאר בתוך עצמי
קרוב לזמן
רחוק מכל השאר
