אני ער, ער יותר מדי זמן
המחשבות משאירות אותי חי
בזמן שהן מכרסמות בי
מרגיש את עצמי נוסע מהר לכיוונים שונים, ולא יודע היכן אני נמצא
הילד שוב צחק לי בחלום הלילה
מול מראה חשוכה מגלה מי אני, ובכל פעם זה מפיל אותי
מישהו הוציא מתוך השקית את הדמעות ושרף אותן מהר
עכשיו הוא לא צריך אותי
עכשיו הוא יכול להישאר
אלו מילים שנגדעות מעצמן, אלו מחשבות מתוך כלום
הריק הזה מתפורר
ומותיר תחושה שהקיום אמיתי ומוטל בספק בו זמנית
ער יותר מדי זמן
אני לא מסוגל לראות איך חלומות נוצרים
אני רק לומד להכיר חלומות שאני לא יודע לחלום
התקוות נעלמות ואני משתחרר לחופשי,
מנסה לבנות חיים ממילים בודדות
שלא הצלחתי לחבר לשברי משפטים
איך אפשר לחיות עם המוות הזה שרץ מרתון בתוך הראש שלי
קול שקורא לי, תמות, תמות
משתעבד לתחושה שהחיים הם זמן כלוא בבועה שסופה להתנפץ
כל אחד נאחז בקירות ומאמין שהם בית
רק אצלי, הקלקר מתפורר
הבטחות ישנות לא הופכות לחלומות חדשים
רוצה לדעת, מתי ייכתבו שירים שמחים
משתעבד לעצב, לחוסר התכלית
זה קיום נטול מעקה
כשמאבדים שיווי משקל, נופלים
קובה, הודו, איסלנד, נסעתי, פחדתי לחזור
אצלי הראש לא מתנקה, הוא רק נשטף במים עכורים
רסיסי אבק נשארים על הפנים
ואני נשאר ער יותר מדי זמן
מריץ את אותו חלום קדימה ואחורה
עף מעל מרתפים חשוכים, שוקע בשמיים חשוכים
התנודות בתחושה, הופכות אותי לדו פרצופי
והלב הזה, שאני אוחז בו עכשיו
הפסיק לפעום , מי יחזיר לי את פעימות הלב שלי
הוא עכשיו דופק מסמרים, 500 מסמרים בשעה
ואני נשאר ער, לא יכול להרדים אותו
אני רוצה את האכזבות שיתנו לי סיבה
את הייאוש שייתן לי תחושה אמיתית
כאב שירדים אותי
חיים שיוכיחו אותי
אני רוצה לישון
