אתה מביט במראה
מלטף את הפנים
אחר כך היד עוברת לאט על היד השנייה
המשמעויות זרות
המגע קר
היית רוצה להתעורר מהחלום הזה
ולגלות שהמציאות לא היתה
היא רק דמיון נוסף
שהיית צריך כדי להעביר את הלילה השחור
ספרים קצרים על מדפים
ושירים של אחרים
אתה מנסה לכתוב
את עצמך
עד שאתה נאלץ להמציא את עצמך
עד הפסיק האחרון
ולפעמים
אתה מודה שאתה משקר
אבל איש לא שם לב
כולם רצים, כולם מקשיבים לעצמם
ורק אתה עדיין מחכה, שם בפינה
מחכה שמשהו יקרה, יזוז
אולי תוכל לירות באוויר, והעננים יפלו בשבילך
הייתה רוצה
להחליט אם היום אתה מרגיש טוב או רע
ולדעת אם שווה לקום בבוקר בשביל להרגיש
את תחושת המחנק בגרון, מדגימה לך
את הכישלון במובנים גופניים
אחר כך אתה תתחיל לכתוב את המילים
תשכיב את עצמך
ותחתוך בין העיניים, על האף ובשפה
אתה לא יודע
מה יותר גרוע
הזיכרון שחי במציאות
או המציאות שמייצרת כאלה באלפים
אתה לא מצליח לשכוח
איך שהיית ילד קטן הכל נראה גדול
ואתה התבגרת, אבל נשארת קטין
כולם יודעים הכל, רק אתה שוכח
הצינורות שמתוך הגופים יוצאים
חורטים על גופך, את השביל האחרון
אחריו לא יהיו יותר פניות, לא פרסה לאחור
היית רוצה לצחוק בלי להרגיש זר
יש מישהו מחוץ לך, שיושב ומביט
בודק אם אתה שמח או עצוב
וכול פעם בא וצוחק מול פנייך, מקריא את כתב האישום
ואז צורח, מבקש להפסיק
היית רוצה לראות איך זה יראה
אחרי שהיד תישפך מדם
ותצייר חיים בשלולית קטנה
אז תוכל להביט ולדרוך
על מה שהיה נורא
הייתה רוצה לכבות את האור
לא לראות את עצמך יותר
לחשוב שזה לא קרה
ואז לבקש להתחיל שוב את הסיבוב
מהתחלה
