יום רביעי 27 פברואר 2008

עדות על מר ברק, מנכ"ל של AIPoint

בעבודה חיפשתי רק כבוד

של התגברות על "לא יכול להיות!"

בהופעת יחיד תוך השכחה עצמית,

ועם שנים, נהייתי לצמית,

ערב לחתני ולאשתי,

שלא נזהרתי להביא למקום עבודתי.

ניהלתי קרב דוד בגוליאת,

ופרי הנצחון, מעל בו המנכ"ל,

שמאביו קיבל במתנה

את החברה משל למלונה,

שבשבילה מהרחוב לוקחים ומחליפים

כלבים כנועים מאולפים ורעבים...

שחברתו בנויה על עצמותיי ונשמתי.

בהתחלה הוחתמתי על "חוזה סטנדרטי"

והתברר עכשיו לרוב תדהמתי,

שעם עזיבתי אני ממשיך להיות צמית,

ואין לי זכות המשך עבודתי בתחום,

שבו הקמתי עיר דוד מכלום.

אסור לי להזכיר אפילו בשיחה פרטית,

איך זה להיות דוד צמית.

לדין ולדיין צעקתי,

ולפניו אשלים, אם משהו השמטתי

בסיפורי המאולתר הפיוטי.