ועתה

ההווה שוב נשבר

דווקא כשכפות הרגליים

פוסעות

על חוף מבטחים.

כעת

הזכוכית הדמיונית המקיפה

את האופק

נסדקת

אולי אישוני העיניים הורגלו

להביט בעולם שעומד

להחרב.

עכשיו

לשונות ים רעות

מהלכות על היבשה

ואני ממלא פי

מים.