ולמה לעזאזל היא כתבה עכשיו את המכתב?
ואיך היא פתאום חזרה
מתוך חלום, מתוך מציאות מקבילה
תמיד הן חוזרות, כמו שהן הולכות, ואז הן נעלמות
ובלב הסערה, החלטתי לשים לזה סוף
בשורות קצרות, מילים כבדות
רצחתי אותה, כמו שרק רוצחים מסוגלים
לא ראיתי את הבעות פניה
לא שמעתי את קולה
ייתכן ובכתה
אך אני הסרתי מעצמי אחריות
ולקחתי ממנה את הדף
אליו אמורות כל הדמעות לזלוג
ואני יודע מה היא חשבה
שהנה חוזרת דמות מן העבר
דמות שנקברה תחת ההר
ויוצאת לרדוף אותה
אך זו היא שכתבה ראשונה
ביקשה לשמוע אות חיים
אולי לוודא את מותי
ואולי בדרך כזו יכולה היתה להשלים עם עצמה
אך אני בחרתי שלא לעמוד בדרישותיה
שורה ועוד שורה
מילים כבדות משקל
בלי שלוש נקודות, בלי סימני קריאה
כשרוצחים לא צריכים להוכיח דבר
מספיקה שורה אחרונה של וידוא הריגה
אחרי זה הבטתי בדף
במקרה או לא, השמיים נפתחו
וגשם שטף זוהמה מהרחוב
גם אהבות כושלות נשטפו אל הביבים
ואני הבטתי במילים החורצות
היא לא תחזור
לא עכשיו, לא אף פעם
לא לשם סליחה, לא לוידוא הריגה אחרון
ואני, אני לא מתכוון לעשות דבר
היא נרצחה על ידי מילותיי,
אומר למי שיבקש את הודאתי
ומה בסך הכל כתבתי,
שגם אהבות כושלות זקוקות לחסדים?
