בסוף הערב שנשארנו רק שנינו ואני פרמתי את הכפתורים האחרונים לפני שגיליתי את הכול את לגמת מהיין והתחלת לבכות בסוף הערב לא היה לנו דבר לחכות לו יותר הבטנו ברחוב המתרוקן אני חשבתי, איך אני מזדקן את חשבת, כמה כואב יושב חסר אונים רציתי להזמין אותך עוד פעם כמו אז, שהכול התחיל היינו מסוגלים לצאת בשעות האלה לנצח את כול מי שרק רצה עכשיו שהז'קט על הספה, והנעליים זרוקות בהמשך לא נותר לנו דבר להבטיח לא נותר לך דבר לאהוב מחדש תראי כמה פתטיות, רציתי לומר לך אחר כך, לשבור את הכול בזעם וללכת זה יכול היה להיות סצנה טובה בסרט שלא סיימנו לראות בסוף הערב זה תמיד רק אנחנו שנשארים מאבדים את הכול ברגע ועוד רגע אנחנו לא יכולים לעמוד מול זה את אומרת שזה המסע שלנו ואנחנו רק צריכים לחזור שוב אל השביל אני רוצה לצחוק ולומר לך, אל תאמיני לכול השקרים שבאים לגרום לנו להרגיש טוב יותר אני קם ומביט אל הרחוב מלמעלה אי אפשר לראות את מי שנשאר אני זוכר איך פעם דאגנו שלא יהיה לנו איפה לישון ועכשיו, באמצע הלילה קמים מתיישבים בשקט מבקשים סיבות טובות יותר את יושבת, מחזיקה את עצמך פעם אני הייתי מחזיק שלא תיפלי אני פתאום צוחק בקול את לא מבינה, זה צורך שבא מהרחמים אני נכבה בקלות את אומרת, זה עצוב לחיות ככה בלי להחצין אני אומר לך, שכול חיי היו פרוסים עכשיו אני רוצה משהו לעצמי לא יכול עוד לגלות, גיליתי לך הכול את יכולה כול רגע, להפליל אותי אני חוזר אל הספה הגוף מתקפל, מתעוות, נאבק בעצמו לא לתת ליום החולף לנצח בלי להחזיר תביטי בנו בסוף הערב ילדים יכולים ללמד אותנו איך מרגישים בלי להיאנק מכאבים אני מכבה סיגריה במאפרה ואת, קמה, מתחילה לבכות אני לא יכול לגעת בך שנים, עמדנו זה מול זו ובסוף לא הצלחנו להתקרב בסוף הערב שאנשים נשכבים אחד ליד השני יש מגע אחד שמחפה על הכול רק אצלנו הוא מרפה מאיתנו לא מחכים יותר שמשהו ילווה אותנו רק אנחנו נשארים בסוף הערב