אני רואה אותם, אני יורה בהם
כמו בקבוקים על גדר
אני יורה בהם, והם נופלים
נערים שמדברים בקול רם ומוסיפים יריקה
כדי להמחיש את מה שלא זקוק להמחשה
נערות שלא לובשות כלום ומבקשות שלא נראה דבר
ילדים שעדיין לא ניקו את החלב מפניהם וכבר מתנהגים כמו בוסים גדולים
הורים שעובדים מבוקר עד לילה ושולחים את הילדים שלהם
לגדול בקניונים, על ברזלים ברחוב
אחר כך הם מתפלאים איך הנוער נראה
אני רואה אותם, אני יורה בהם
אנשים שמרביצים לכלבים שלהם, כי הם מפחדים מהם
גברים שמרביצים לנשים שלהם, כי הם מפחדים מעצמם
אני יורה בהם
אני יורה בכולם
בנהגים שנוסעים מהר ולא מביטים לאחור, לראות את מי הם דרסו
חיילים שהורסים בתים שלא שלהם ואחר כך מסבירים שזה בשם הביטחון הלאומי
אנשי מכירות שלא מפסיקים לדבר גם אחרי שמנתקים להם את הטלפון בפרצוף
אני מכיר אותם, הם באו אלי הביתה, הם באו אל תוך חיי, הם פלשו לתוכי, אל תוך גופי
אני יורה בהם
אני יורה בפוליטיקאים שעונים על שאלות שלא נשאלו בכוונה
אני יורה בעיתונאים שלא שואלים את מה שצריך לשאול
אני יורה במכשיר הזה, שמטמטם לי את המח
אני יורה בהבטחות שקריות שנתנו לי
בשקרים שלא מפסיקים לספר לי
שקר היופי, שקר הכסף, שקר המוסר
את כולם אני מכיר, בכולם אני יורה
יורה בבדידות שגורמת לי לראות סרטים כחולים עלובים
יורה בעלבון שאוחז בי, בבושה שלא מפסיקה להטריד אותי
אני יורה בתחושות השליליות שדואגות לכסות אותי כל לילה
אני יורה באנשים שחושבים שהעולם שלהם, ואז גורסים אותו למנות קטנות להראות כמה הם גדולים
אני יורה באנשים שחושבים שאלוהים הוא שלהם, ומדברים מגרונו
למרות שהוא מעולם לא הוציא קול
אני יורה, ולא מפסיק לירות
אני יוצא לרחוב ויורה בכולם
באנשים שצוחקים על אנשים חלשים
באנשים שבוכים מתוך רחמים עצמיים
באנשים שממשיכים ללכת, גם אחרי שהם ראו את הדם נשפך
אני יורה ויורה ויורה
אני יורה בגברים שרציתי להיות כמוהם
אני יורה בנשים שלא הסכימו להתפשר על פחות ולקבל אותי
אני יורה במשפחה שלי, שלא מפסיקה לקבל אותי
אני יורה בחברים שמוכיחים לי שאני טועה והם באמת קיימים
אני יורה בכלבה שמביטה עלי כל יום בשמחה כשאני חוזר הביתה
אני יורה במראה שמביטה עלי ולא בורחת
אני יורה באוכל שבמקרר שלי, במקלדת שעל השולחן שלי, בבקבוקים שעל השידה
אני יורה בעצמי, בכל יום מחדש, בלי הפסקה, בכל שעה, בכל דקה
אני לא מפסיק לירות
