וראינו את שדה התעופה מרחוק
שני נערים עם שיער ארוך
עצרו טרמפים
ביקשו להיכנס אל העיר
ואת צחקת
שאני שתקתי
נזכרתי איך פעם רצינו לעבור
חלומות גדולים, זמן שחולף
ואני לא זוכר ממה זה התחיל
אולי בלילה, שלא ידענו להקשיב
בגנים הציבוריים יש כאלה שישנים
ואנחנו ירדנו לשתות בעיר
שומע ברדיו את שלום שר, שיר דרך
גם אני מבקש
שלא תישארי אותי בחוץ
ואת מחייכת
זה תמיד זמני
מלונות פאר, לא היינו נכנסים
יש שביל מהבית אל הגן
בדרך עוברים, ליד חנות ממתקים
הייתי נכנס להביא לך שוקולד
ואת היית בוכה, בלי שאבין
פעם שהיינו צעירים
אהבנו להשאיר את החדר מלוכלך
והיינו יוצאים החוצה
מחפשים ריגושים
אחר כך, לא ידענו
לאן אנחנו הולכים
מזוודות גדולות, אנשים זרים
מי שינשק אותך הוא זה
שיהרוס לך את הלב
תשתי הכל, ואז תשכחי
כמה זה כואב
אל תרשמי דבר, שלא תרצי להכיר
אני לוגם מהבקבוק ואחר כך מחייך
ובמכונית ממול
משפחה נוסעת עם תינוק
הגג חסום
ברחנו שלא ידענו לאן
אנחנו הולכים
הדרכים הקצרות
הימים ארוכים
ואת הדלקת את הרדיו
ביקשת שאשיר לך שוב
לא ידענו לאהוב אז
כמו שלא יודעים היום איך לסבול
אל תזכרי דבר
אחרי שתתעוררי
זו תהיי רק את
אני אביט בך מהצד
אכסה אותך
ואבקש שנתחיל שנית
שדה תעופה מלא אנשים
זה ערב חג, ורק שנינו נשארים
לפעמים אנחנו מגיעים כדי לראות
מה יכולנו להיות, לאן יכולנו לברוח
בלי להרגיש
חנויות מלאות אדם, עגלות עמוסות
ושני ילדים שמשחקים על הרצפה
ואנחנו דורכים על הכל
מחבק אותך, ואת לא צוחקת
את כבר לא בוכה
