אני אורז את הלילות שאת השארת לי
פירורים, פירורים
אשר יהפכו יום אחד לסיפור שלם
אני אורז את הלילות
נטולי שינה
נטולי חלומות
נטולי כוכבים
בתוך מגירה קטנה
בשולחן העבודה
יכול לדמיין דרכים
תחנות מעבר, אנשים זרים
לא הכרתי איש מלבדך
ואת השארת לי לילות
זרוקים ואבודים
הייתי כמו נווד
מחפש אחר מיטה לישון בה
בדמיוני נסעתי שעות אחרייך
לשמוע את קולך
לראות את פנייך מביטות אלי
אורז לילות שלמים
שומע את הצרחות
שומר על השתיקות
התמוטטתי פעם
כשלא היה לידי איש
עכשיו אני מחפש הגנה
מישהו שיחזיק את ידיי
ולעיתים, אנחנו חוזרים להיות ילדים
בתוך כלא ששעריו נעולים
מחפשים אחר מפלט
דרך יציאה אל הבית
שלעולם מחכה לנו
אורז את הלילות
בתוך תיק יד
עם שירים שלא הספקתי לסיים
את לא תקראי אותם
בוודאי תרוצי ברחובות
תחפשי אחר מקלטים משומשים
בדמיוני את מסוגלת להתאהב פעם שנייה
אחר כך תשליכי מעלייך, כל סימן
ותשאירי אותי עם לילות מפוררים
