שוב אני חוזר להיות בן 16
מחכה לך שתופיעי
מתוך קסם שלא נגמר
זקן ותשוש
מה אני יודע היום שלא ידעתי אז?
לא הרבה, יותר מעט
הבטחתי לעצמי לא למות בטרם זה יקרה
אבל כל יום שעובר מקרב אותי אל המועד
ואני עדיין מחכה שתופיעי
מתוך עננים שלא נשברו לרסיסים
יורד כאן גשם חזק
אני הייתי רוצה להאמין שזה מקרי
אני מחכה שהצלילים יפסיקו לצלצל באוזניי
ואוכל לשמוע את קולה
כמו רכבת שמתקרבת אלי
הפעם לא אדרס
הפעם אדע מתי לעזוב את המסילה
בחוץ, עכשיו שקט
הנערים הפסיקו לשחק
הכלבים חזרו אל מלונם
אני כבר לא בטוח שכל זה יקרה יום אחד
שוב אני בן 16
מחכה שתופיעי
מתוך זמן שלא מתקתק בקצב אחיד
ידעתי אז יותר
אולי אלה היו חלומות, אולי מציאות
אני בוחר שלא לדעת
הבטחתי לעצמי
לא להיעלם בטרם אשתחרר מהכלא
והיא תופיע בשער
עם המפתח הנכון, לתת לי לברוח
גם אז, בימים הרחוקים
ידעתי לברוח
והיא תמיד היתה מגיעה
שנייה אחרי שהאבק היה מתפזר בדרכים
לא יכולתי לחזור
ועכשיו כמו כשהייתי בן 16
אני מחכה לך
תופיעי בביתי
תאמרי לי שאת נשארת
שאת לא מחפשת יותר
סיבות לאחר, סיבות להיעלם
אני מביט על השמיים
הם מתפרקים לאט
אני אוסף רסיסים למזכרת
הירח כאן כדי שאיילל
כמו אז כשהייתי בן 16
