וברגעים של צער
אני מבקש ממך
אל תיקחי מאיתנו את העצב
הוא שומר עלינו
מפני כל הכעס, מפני החששות
זה קצת משונה לפעמים
איך שאנחנו מבקשים
לשמור על סודות
להתכסות בשקט
ראיתי אותך עומדת
בשדה התעופה
מחכה
ואני הפניתי את המבט אל הצד השני
יש חבל שנקרע
יש קשר שנפרם
אדמה רעדה
ושוב אנחנו מבקשים את העצב
שישמור עלינו
אנחנו עובדים את השעות
שומרים על עצמנו
זה קצת משונה
איך שהימים משתנים
ואנחנו לא שמים לב לכל פרט
אל תיקחי מאיתנו את העצב
אני מבקש
ורוקד איתך
עד הצליל האחרון
בחדר הקטן, איפה שאין יותר אנשים
וכל הכלבים נרדמו
חיבקתי אותך חזק
תביטי, אמרתי
הסרטים נגמרו, נשארנו אנחנו
עם הפנים העייפות, והפחד שלא נעלם
ראינו את השמיים, מחליפים צבעים
ואת האדמה רעדה
לא פחדנו
רק ביקשתי, אל תיקחי מאיתנו את העצב
שירים ייכתבו, ואנחנו נשיר אותם בלחש
ובחתונות, תמיד איבדנו את דרך היציאה
וכשמצאנו את עצמנו בחוץ
התחלנו לברוח, מפחד, מאמונה
לא רצינו את למצוא את עצמנו, זרים לכל
זה קצת משונה
איך הצער משתנה, ורק אנחנו זוכרים כל פרט ממנו
אל תיקחי מאיתנו את העצב
אני מבקש, רגע אחרי שאנחנו גומרים לשכב
ושוב מתחלפים בתפקידים
זו את שנרדמת, זה אני שקם להביט מהחלון
יש חבל שנקרע, יש קשר שנפרם
אל תיקחי מאיתנו את העצב
זה הדבר היחידי, השלם, שנשאר לנו
