והתחלנו לרקוד
כמו פעם, בלי כוונה
את אמרת
השנה בפריז, שוב ידליקו את האור
ואני יכולתי לדמיין אותנו
צועדים בשתיקה
רואים את הנהר
שוטף את הזיכרונות
ואת היית מבקשת
שלא אבקש שום דבר חדש
כי מה שמת, חוזר אלינו בלי שנרגיש
והמשכנו לרקוד
בינתיים הם כיבו את האור
פעם ידענו לאן לברוח שהיינו צריכים
פעם, פריז היתה נשמרת בשבילנו
עכשיו את מלווה אותי בצעדים צרים
ואני מפחד לאבד שיווי משקל
בגילי, זה מוגזם לבקש אחיזה
מביט בעינייך
מה אנחנו מסתירים?
מנסה לדמיין אותנו, מאבדים כיוון
ואת אומרת, אולי השנה ניסע
לא נחכה שהחורף יגיע
ומה עם הזיכרונות?
הנהר שוטף את כולם
משאיר לנו תשבצים חדשים לפתור
ושנינו כמו ילדים
הולכים אל הגדה
מביטים איך מישהו מתפלל, וחוזר חזרה
גם בפריז יש מי, שרוצה לברוח ברגע המכריע
את אוחזת בידי
כמה פעמים אהבנו בלי להסביר
ואני שואל, האם פריז תחכה לנו
שנסיים את הריקוד הזה
את צוחקת, לא מבינה
למה אני מבקש רחמים
בואי אל הנהר
שישטוף אותנו
בואי ניסע מכאן
כמה פעמים אמרנו, שהיום הזה עוד יגיע
ושנינו רוקדים
את מלווה, בצעדים צרים
בחוץ כיבו את האורות
בפריז עכשיו לילה
את אומרת
בוא נלך לישון, לפני שיהיה מאוחר
אנחנו כבר לא נספיק
אולי בשנה הבאה, לפני שהחורף יגיע
ניסע מכאן, אולי נישאר
פריז תישמר בשבילנו
ואנחנו ניעלם
