ברכבות חולפות, מול אותו החוף
27 שנה
אני עוד מחפש
את הרמזים
להבין אותם
והם נעים כמו בסרט נע
לפעמים אני לוקח מהם, תמונות
לפעמים, אני לוקח מהם משפטים
אבל אף פעם לא מצליח
לחבר אותם אחד לשני
אולי יחלפו שנים
ואוכל לשוטט
בלי צורך לספק הסבר
בלי לבקש למלא חלל
27 שנה
שוב מול אותו הים
רק בחלומות, אנחנו הופכים אמיתיים
כמו שאנחנו רוצים לחיות
בלי שנצטרך לענות על שאלות
ואני לא מצליח
להסביר את מבטם
לגלות את צעדיהם
ואולי מי שמגלה
מאבד כול משמעות
27 שנה
ושוב אני בוהה
כמו אתמול, כמו שנים לפני
בחלון הראווה
מבקש לגלות
מי הם, אלה שחולפים מול עיניי
מה הם אומרים
גם בתוך עצמי, דלתות נטרקות
חדרים נסגרים
יושב בתחנה
רואה איך הם משתנים מאחד לשני
גם אני אוהב לנסוע, בתוך לילה שחור
לראות איך מקומות מתעוררים
משילים מעצמם כול זכר לשכחה
משאירים רק פנסים כבויים
גם אצלנו, נעלמים האותות
27 שנה
ואני עדיין צועד באותה דרך
מביט אל אותם בתים, בעיניי אותם אנשים
מנסה להבין מי הם, ואז מבקש להצטדק
ואולי לא הבנתי כלום
בלי רמזים, בלי משפטים לגמור
אני הולך לאיבוד
בתנועותיהם, במבטם
אין לי מושג מי הם
גם אחרי 27 שנה של חיים.
תגובות