שומע את עצמי צועק
מרים את הראש, פוקח עיניים
איך אף אחד לא שמע?
שומע את עצמי
מקלל את עצמי
ואני רוצה להסיר
שאריות שנשארו
מחיים שלעולם לא נגמרו לי
כבר הייתי במקומות האלה
הפחד מרוקן אותי
הנה אני כאן שוב
באותו מסדרון, באותו חדר
מחכה למשהו
שאני לא יכול לברוח ממני
ואני צועק
איך אף אחד לא שומע אותי?
אולי חלפו מאז הרבה לילות
ראיתי את עצמי נופל
נאחז ברצפה
נבהל
אם הייתי יודע
איך זה ייראה
האם הייתי יכול לסגת?
הפחד מרוקן אותי
הזיכרון הוא כל כך חזק
לעיתים אני ממש נוגע בו
והוא כמו דמות חיה
מביטה אלי בלי רחמים
אומרת לי, אני כאן
אל תברח, אל תיסוג עכשיו
איך אף אחד לא רואה אותו כמוני?
ואני יודע
יש קללות גדולות מאלה
יש סימנים שאי אפשר למחוק
ואני עומד במרחק
מחכה שהזמן יעבור
אולי הוא ימחק הכל
אבל בסוף זה לא עוצר
רק משאיר אותי עייף
הפחד מרוקן אותי
לעיתים נדמה לי
שזה כל מה שנשאר
מחיים שהיו, מחיים שהינם
שומע אותי צועק בקול
מתפתל בתוך תוכי
מתכנס אל תוך עצמי
איך אף אחד לא רואה אותי
האם זה אמיתי?
