מה זה עוזר לי עכשיו
כל המילים האלה
שנשפכות על הנייר
ומוצאות את עצמן מסודרות
בשורות מכווצות
מביט בהן
כמו ילד קטן שמביט
במגדל קוביות שבנה
אני להבדיל ממנו, יודע
המילים יתמוטטו
והשיר ייעלם
כותב את המילים ומסתגר בתוך עצמי
כמה עוד אפשר
לצאת החוצה ולגלות מציאות אחרת
הנה עוד שיר שנכתב
שלא מתקשר עם המציאות
לא עונה לזמן
הוא מנתק את עצמו מהעולם
מה זה עוזר לי עכשיו?
מביט על עצמי במראה
ומחפש מילים
שידעו להסביר, שיעזרו לפרש
אבל אין שום הסבר
לא למבט, לא לתחושה
לא למה שרואים
אחר כך הולך למיטה ונשכב בעדינות
מכאן המילים נראות רחוקות מדי
כדי שאוכל לגעת בהן
אז אני מוותר
לא רושם שום דבר
הכל מת, הכל עומד על פי תהום
מה זה עוזר לי עכשיו אני תוהה
הרי השיר יישאר
והמילים לא יימחקו
אני תמיד אזכור אותן
גם אם הן לא נכתבות בשום מקום
הן ימשיכו ללוות אותי
עד הקצה האחרון
שם אני אצטרך להחליט לאן לפנות
מה זה עוזר לי עכשיו?
הרי השיר הזה עוד מעט נגמר
הוא לא סיפק שום תשובה
לא נתן לי הוכחה
שהמציאות בחוץ מבינה אותו
שאני יכול להכיר בזה
