ראיתי אותך
בבית הקפה בשדה
משקפי שמש הסתירו את העיניים
לא גילית מה את רואה
לא ידעתי, אם הן השתנו
הבטתי בך מרחוק
לא ידעתי מה תאמרי
אם אבוא פתאום
ואשב לצידך
הדברים שפעם אמרנו
עדיין סחפו אותי
אל מקומות מהם לא הצלחתי
לצאת
ואת היית שם, עם תיק קטן ועגלה
הילד התרוצץ בין השולחנות
לא ידעתי אם את שמחה או עצובה
אולי רק חיכית שיקראו לכולם לעלות
ואז תציגי את הדרכון, תעלי על המטוס
תתיישבי ליד הילד ותירדמי
אני שיחקתי עם המטבעות
מה שנופל, נופל
מה שלא, נשאר איתי
ראיתי אותך בבית הקפה בשדה
אלפי אנשים
זה חול המועד
עוד מעט הכל יתרוקן
ואני אמשיך להביט בך
אולי תשכחי את התיק
אולי במקרה, תצטרכי לעבור לידי
ואז תריחי את הריח
תכירי את העיניים
מבט אחד, והסיפור יהיה מוחלט
אני נועל בפנים את כל המחשבות
שאם היינו לוקחים את ההפניה ההיא
הייתי יכול לשבת לידך עכשיו
לספר סיפור לילד, להצחיק אותך
פתאום שומע את הדיילת קוראת בכריזה
נוסעים אחרונים לברצלונה, לעלות בבקשה
לקחתי את התיק, הבטתי בך פעם נוספת
הצטרפתי אל התור
הייתי יכול להישבע ששמעתי את הקול שלך מאחוריי
יכול להיות שקראת לילד
דמיינתי שקראת לי
אבל אז הייתי צריך למסור לדיילת את הכרטיס והדרכון
המשכתי ללכת,
מה שנופל, נופל
מה שלא, נשאר איתי
